מרגישה שהפכתי למשרתת בבית

אחרי חמש שנים של נישואין אני מוצאת שכל העול של הבית וגידול הילד הוא עלי. בעלי הוא אלוף העולם בלהתחמק מהמטלות. כאשר אני משאירה לו מטלה הוא לא מתנגד אבל הוא פשוט לא עושה אותה. זבל יכול להשאר מס' ימים ולהסריח אבל הוא "שוכח" להוריד אותו ולמה לא הזכרתי לו כשהוא יצא...זה לא רק לגבי מטלות: הוא טיפוס שמבלגן ומלכלך, לא טוב לו עם זה אבל הוא לא ינקוף אצבע על מנת לסדר ולנקות.לדוגמא: הוא טפטף קפה במסדרון. אני מעירה לו והוא עונה כן את צודקת אני כבר מנקה אבל הוא לא ינקה מס' ימים. אם אני אנדנד לו זה מתכון נהדר בשבילו לכעוס ואם הוא כועס אז אין סיכוי שהוא ינקה. אני יודעת שאסור לי לבצע את המטלה אם הוא צריך לעשות אותה אבל זה מגיע למצב שמאוד לא נעים לי בבית, לא נעים להכניס חברים לבית. ניסיתי לדבר איתו בנחת. כמובן בשיחות הוא אמר שהוא רוצה לעזור ושלא נעים לו ושאני צריכה להפעיל אותו אבל כשזה מגיע למעשה... בפעמים שאני כן מצליחה לגרום לו לעשות משהו זה כאשר אני מפעילה סחיטה רגשית חזקה מאוד (אם זה לא הופך למריבה). הבעיה היא שמה שאני אומרת גורם לי להגיש לא טוב. אני לא בנויה לסחיטות רגשיות. מה כבר אני יכולה לעשות ?