ריקנות בעבודה

היי, אני נמצאת במקום עבודה מעל שנה ומאוד לא מרוצה.אני עובדת מול קהל ומאוד חסרת סבלנות מולם.עליי להשאר מחוייכת תמיד ולתת שירות מצויין לאורך כל המשמרת דבר שמרגיז אותי וגורם לי להיות עצבנית מאוד.כאשר יושב מולי לקוח אני מחכה רק שהטיפול בו יסתיים ולא מנסה לראות במפגש עימו סיטואציה נעימה ומניבה פרי (אני עוסקת במכירות). מצד אחד,אני מנסה לשכנע עצמי שהכל תלוי בגישה ושאם אשנה אותה אוכל להפיק רק טוב כיוון שפוטנציאל קים אך יש לי מעין מחסום שמונע בעדי לשנות את התחושה השלילית כלפי מהות העבודה והצורך לרצות תמיד הצד השני.אני מאוד רוצה להיות בסדר ולחייך באמת ולא להרגיש אילוץ להתנהג יפה כלפי אחרים.אני ממש עצבנית מבפנים כאשר מישהו לא מבין מה שאני מסבירה יש לי סלידה מהלקוחות ממש.אני למעשה מרגישה בכל יום כמו שחקנית שעוטה מסיכה ורק עם חזרתי הביתה אני נרגעת ומתנהגת "אמיתי".השאלה שלי האם אכן העבודה אינה מתאימה לי או שפשוט אני "עושה" הדברים קשים מכפי שהם באמת.תנאי העבודה מצויינים ביחס לשוק אין לי מקצוע מפורש ואני מאוד פוחדת לעזוב.תחושב זו מלווה אותי זמן רב וכל פעם אני אומרת תנסי שוב אך תחושת הריקנות והלחץ מאוד חזקים.אני יודעת שאם הייתי מצליחה להתגבר על התחושות הללו העבודה הייתה פחות מעיקה ולא הייתי צריכה ל"רוץ" הביתה עם סיום כל משמרת.יש לי חשש כבד מלעזוב העבודה שמא לא אמצא משהו אחר וכן בשל ההכנסה (הייתי בעבר בהמון ראיונות עבודה וברובם קיבלתי דחייה-מה שמעלה את הפחד שלי) בקיצור אני נמצאת במעגל של תלונות ייאוש כעס ותסכול שאינו נסגר.