איך אפשר לדעת אם אני בדכאון או לא?

אני בת 25, נשואה כמעט 4 שנים, אם לבן שנה וחמישה חודשים והרה. בשנה האחרונה ובחודשים האחרונים ביתר שאת אני מוצאת את עצמי עצובה עם הרגשת ריקנות במשך כל היום, רוצה לממש את עצמי אבל לא יכולה, מאמינה בעצמי פחות, אני מטפלת בבני בבית כאילוץ כי לא מצאתי עבודה(אח"כ כבר נכנסתי להריון ואז שוב הריון כך שאולצתי להתקע בבית), כל חיי הייתי תלמידה מצטיינת והשקעתי בלימודיי, בגיל 22 סימתי תואר ראשון בהצלחה במדעי המחשב שלא ממומש וגם לא ימומש לעולם. לא מוצאת את עצמי מבחינה מקצועית למרות רצוני העז והפאסיבי מאוד למצא מקום עבודה שבה אוכל למצות את יכולותיי, לעמוד ביעדים ולעשות משהו עם עצמי. אין לי משיכה לשום תחום במיוחד. כיום עקב המצב אני מאמינה בעצמי וביכולותיי פחות. היה לי בטחון עצמי ודימוי עצמי גבוה עד שעברתי שנתיים של חיפוש עבודה שהיה עקר. כעת אני מסכמת שלוש שנים של הסתגרות בבית כי אין לי עבודה ושום דחף לצאת סתם כך מהבית. מעדיפה להיות בבית, לא מרבה כלל לצאת מהבית וכן לא מעוניינת לענות לטלפונים(רק אם חייבים ואז השיחות מאוד קונקרטיות) ולשמור על קשר עם חברות, מאוד לא חברותית, מאוד ביישנית ומסוגרת. מבחינת זוגיות, פחות אוהבת את בעלי, פחות נמשכת אליו אבל הסקס שלנו מ-ו-ש-ל-ם!!! זה בערך הדבר היחיד שמושלם בחיים שלי, מבחינה מינית אני ובעלי מאוד מתאימים ומאוד מסופקים, יש לציין שאני מאוד מינית. זהו, לא יודעת מה לעשות הלאה בחיי, אבל יודעת שלהמשיך כך אי אפשר. בן זוגי שם לב שאני קצרת רוח, ושתמיד אין לי כח וחשק לעשות דברים ולדעתו אני בדכאון, אשמח לקבל דעתך על הפרטים המעטים שכתבתי. תודה רבה, ויום טוב.

האם, לאור הדברים שכתבתי, והתרשמותך המקצועית מהם, הנכון הוא ללכת לטיפול פסיכולוגי? אפשר לקבל פירוט מה כולל הטיפול ואיך הוא אמור להוציא אותי מהדיכאון? והאם זה כולל נטילת תרופות? האם תרופות אלה לא עלולות לפגוע בהריון? תודה רבה על ההשקעה בתגובתך ועל זמנך היקר! יישר כוחך!