איך מפחיתים את הכעס בשעת כעס ?

איך מתמודדים עם התפרצות של כעס מילולי שאין שליטה עליו ? לפעמים שאימי שגרה אצלי מביאה אנשים שמפרים לי את הפרטיות אני כל כך רותחת מעצבים שאני פוגעת באופן מילולי מאוד חזק ואני אומרת לה דברים שאני כל כך רוצה שהיא תמות ולראות את הלוויה שלה ולראות את הגופה שלה ושאני מתפללת שהיא תהיה חולה שלא תהיה מסוגלת לחשוב על אורחים.... המילים שיוצאים מפי בכעס כל כך חזק מלווים בתחושת רעב וצמא מאוד חזקים ונמשכים בקושי רבע שעה של שטף מילים פוגעות שאני פוגעת בה נפשית אבל עוד שעתיים שאני חשה תחושות כעס ושנאה, אני חשה שבאותם רגעי כעס שאני רוצה שהיא תיפגע ממני נפשית חזק ותיחלש ואני נורא עצבנית עליה. אני מרגישה כעת שאני פסיכופתית או לפחות אני מתנהגת באותם רגעי כעס באופן כל כך אכזר שאני פוגעת יותר מאשר פסיכופת יכל לפגוע מילולית כי אני חודרת למעמקי הנפש . התפרצויות כעס כאלה מתרחשות אצלי פעם בחודשיים . כולם יודעים שאני מעליבה כל כך ברגעי כעס אבל יודעים שזה לא האופי שלי מפני שכשאני לא בהתפרצויות כעס, אני סך הכל מבינה את כולם, רגישה לבעיותיהם יותר מכולם ותורמת ומתנדבת לעזור . לכן ההתפרצויות שלי גורמות לי לייסורי מצפון מפני שאני יודעת ומרגישה שאמא שלי זוכרת את המילים שלי למרות שהיא מבינה שהייתי בהתפרצות אבל המילים המעליבות שלי בשעת כעס כל כך מעליבות כמו מסמרים שהן משאירות בה צלקות כמו חורים בקשר ביננו שאת ההרס הזה קשה לרפות כמו צלקות . השאלה שלי היא איך אני מונעת התפרצויות כאלה ואיך אני שולטת על הכעס שלא יגלוש ויאפשר לי לומר מילים בכוונה לפגוע באימי נפשית . איך אני עושה את זה ? והאם אני פסיכופתית ? - אם לא אז מה אני כן ? האם יש קבוצות תמיכה או עיצות איך לא להזיק נפשית בשעה שהכעס מתפרץ ? ואיך אפשר לרפות את הנזקים והפצעים בקשר ביננו שגרמתי בשעת כעס ?