נשואים מעורבים

אני אשכנזיה בת 38 + 4 ילדים נשואה לגבר ממוצא הודי, התחתנו בשל אהבה גדולה למרות הפערים הגדולים במנטליות, הורי שני הצדדים התנגדו לקשר ולמרות הכול אנחנו נשואים כבר 18 שנה, עד היום ולמרות ניסיונותי הרבים שחלקם הצליחו וכמובן חלקם עדין קיימים, ישנו פער ותהום שצצה כול פעם בינינו, ומובילה לוויכוחים אין סופיים, אני מייחסת זאת למנטליות ולתרבות ולהשקפת עולמו של בעליי שהיא נכשלת בהרבה בעיני ועומדת הי שם מאחור ושכחה להתקדם בתהליך הזמן (הוא מזכיר לי מאוד את התנהגותו של אביו) לדוגמה: הוא נוטה להרים את טון דיברו עד צעקות מחרידות אוזניים על כול פסיק ופיפס שלא נראה בעיניו, על כוס שעומדת על שולחן בסלון ולא בכיור, על דברים שנראים טרוילים קטנים וחסרי חשיבות בעיני ובעיני רוב האנשים הממוצעים , בעוד שבעיינו כאילו העולם חרב. הבעייה שבעצם מטרידה אותי שלמרות שיחות אין ספור ודרכים להבהיר לו שאינו צודק בהשקפתו ובדרך חינוכו את ילדיו ובכלל, הוא נוטה להגיב כפי שהגיבו הגברים לפני 100 שנה כגון "אני המפרנס העיקרי בבית אני קובע מה עושים בבית הזה ואיך עושים ואתם תעשו מה שאני אומר לכם ואם לא...." טון הדיבור כמובן גבוה וצעקני, מבט פניו כרוצח שכיר, ומלווה לזה כפי שניתן לראות איום! אני הצלחתי לחיות עם המצב כי הוא לא תמידי ובצידו ישנה גם הרכות וההבנה אבל אינה עקבית ומידי פעם כשהו מעוצבן או כועס או אלוהים יודע מה הזיז לו את הפיוז הוא מתפרץ בבית בצעקות ומשליט מצב מאוד לא נעים, איני מוכנה שילדי יספגו זאת! האם יש דרך לעצור את זה או להסביר לו שהוא לא מוקד העולם והעולם אינו סובב סביבו ולכל אדם יש דעה ולא כול מה שהוא רואה ודורש אנחנו 'חילים' שצריכים לבצע ? גם חבריו לעבודה טוענים שהתנהגותו זהה לזו שאני מעלה כאן. האם אדם יכול להשתנות (הוא בן 43 ). אני לא ממש הצלחתי להכניס הרבה בינה לקודוד, וכל פעם שאני מעלה נושא לדיון הוא ,מבטל אותי משפיל אותי וטוען דברים כלפי שאינם נכונים אבל בהחלט מכעיסים אותי בגלל עצם אמירתם בעודם שקר אחד גדול. כאילו שאינו יכול להתמודד מולי, אזי מוצא לעצמו דרכים לבלום אותי. האם זהו מעגל שאפשר לצאת ממנו?