מה לעשות?
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני נשואה 20 שנה. מערכת היחסים ביננו בדר"כ בסדר. אבל היא מושתתת רק על רצונו של בעלי. כל מה שאנו עושים נקבע על פיו. אם אני מביעה התנגדות או דעה הפוכה אני נדונה לברוגז ממשוך מצידו ואיומים בגט. במריבה האחרונה אף עבר לישון בחדר אחר. זה ריטואל קבוע ביננו המבוסס על קשר של הפחדה ואיומים. (לא פיזיים) כל פעם מחדש אני נבהלת ומתחנפת. אני תמיד מפחדת שיעזוב אותי. המריבות הן תמיד טיפשיות ועל נושאים שוליים. מה לעשות. כשאנחנו שולם היחסים יפים ורומנטיים אבל תמיד אני צאיכה לדאוג לא להכעיס אותו.
אענה באופן כללי על נושא פנייתך, ולא עליכם, מהטעם הפשוט שלא ניתן לתת מענה ספציפי למי שאינני מכיר: ראשית, דברים ארוכי טווח הינם משמעותיים, וכך לדעתי יש להתיחס על מריבות מתמשכות. גם אם קוראים להן "טפשיות", סביר להניח שהן ממש לא כאלו. המריבות בד"כ אינן תוצאה. הן סיבה. ואת הסיבה כדאי לחשוף, לברר, ולטפל. שנית, הפחד של נשים להעזב הוא, בד"כ משהו שבא בעקבות דברים אישיים-אישיותיים אצלן, ולא אמירות והצהרות של בני זוגן. האמירות הללו, לכשעצמן, הן גם כן תולדה ותוצאה, ולא סיבה וגורם ראשוני, כי הרי ידוע עד כמה גדולה היא חרדת הנטישה אצל הזכרים למיניהם. ולכן גם כאן - טוב לקחת את החששות ואובדן חוט השידרה האישיותי כנושא אחד, ואת הסיבה לאימרות הזיגכריות כנושרא שני - ולטפל בהם. וכעת מענה אלייך: שלושת התהליכים שסקרתי מהווים תוכן לעבודה זוגית פסיכולוגית, אצל רבים וטובים. סביר להניח כי גם במקרה הפרטי שלכם, תהליך כזה ראוי ורוצוי. אם תרצי הפנייה למישהו מתאים, פני אלי במייל האישי [email protected] עם איזכור קצר של שאלתך, וציון מיקומכם בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
