בעיות זוגיות בגיל 50

אני נשואה לבעלי כ-30 שנה. במשך שנות נישואינו חיינו חיים רגילים שכללו עבודה ילדים. היום אנו נמצאים בפרשת דרכים, לפני מספר חודשים החלטנו על שינוי תעסוקתי, והתפטרנו ממקום העבודה הקודם, והחלטנו לעשות שינוי דרך. אין אנו מצטערים על כך אבל בשלב זה של החיים אנו נתקלים בבעיות התנהגות קשות מאוד אצל ילדנו הגדולים, שמביאים את הבית כולו לעימותים קשים פסיכולוגים ומילולים. כמו כן אנו מתמודדים עם בעיות של הורים מזדקנים, ואחת הבעיות הקשות שנפלה עלינו בתקופה האחרונה היא שבעלי לא מצא עדיין את דרכו מבחינת עבודה, אך מנגד הוא יוצא יום יום מהבית לחפש הזדמנויות/הצעות להתעסק בתחום מסויים. אני עובדת ומשתדלת לנווט את הבית על כל בעיותיו. בעלי מצא לעצמו מספר חברים איתו הוא נפגש ובאוירה שנוצרה ביניהם יש לגיטימציה לשתיה מוגברת. בעלי חוזר בערב כשהוא שתוי, נוסע ברכב במצב של שכרות אשר מהווה סכנה לו ולרכבים נוספים בכביש. כשהוא מגיע במצבים כאלה הוא בוטה בדיבור, נרדם כאדם זקן ומושפל לעיני ובעיני ילדי. שתיה זו מעולם לא היתה באורח חיינו. אנ רוצה לציין שאנו זוג שבמהות שלנו אנחנו חברים מאוד טובים, אנו כנים מאוד אחד עם השני אך הוא מגיע למצבים שהם בלתי נסבלים. לדעתי ההתדרדרות שלו עלולה להשפיע לרעה גם על ילדינו. מצד אחד איני רוצה להציק לו לגבי חוסר תעסוקתו, אך מנגד אני חושבת שזה יהיה חסר אחריות מצידי להתעלם מהמצב אליו הוא הגיע, ולקבל הכל כמו שזה ולקוות שהדברים יסתדרו. אני לא מכירה התנהגויות כאלה ומבקשת את עצתכם. אני חוששת שכוחותי לא יעמדו לי להתמודד עם הבעיות הקשות של הילדים ושלו וחיי המשפחה שלנו בסכנה. אני עושה כל מה שבהבנתי על מנת לא לגרום לו להכנס לדיכאון שעלול לגרור אחריו מעשים בלתי אחראיים. אני משתדלת לעודד ולהדגיש את הצדדים החיוביים. בסופו של דבר אני בחרדה אדירה!