ציפיות מאמא - מותר?

אז ככה, יש לי המון ציפיות מאמא שלי שלא מתממשות וזה גורם לי לכעוס עליה כל הזמן כמעט. יש לי ילדים ואני מצפה ממנה שתעזור לי איתם, תבוא לבקר, תתקשר, תתעניין והיא...לא. יש ל הכל מיני עיסוקים אחרים, היא פנסיונרית. אתן כמה דוגמאות, למשל, פעם הייתי חולה והיא באה אליי רק באמצע היום ולא בבוקר ואמרה שהיתה צריכה לבשל כי כבר לא היה לה כלום בבית. שאלתי אותה אם היא הביאה לי גם משהו והיא אמרה שלא חשבה על זה... אחר כך כשהבראתי היא לא התקשרה ולא באה לבקר כל השבוע עד שאנחנו הגענו אליה. יום אחד היא נסעה לאחותה והן עשו קניות ובילו בקניון וכשהיא חזרה היא לא הביאה לילדים שלי כלום ורק התגאתה בכל הקניות שהיא עשתה לעצמה. זה מוגזם לצפות מסבתא לקנות משהו מדי פעם לנכדים? לעזור? לבקר? להתעניין? אמרתי לה את כל מה שאני חושבת עליה ככה בפנים והיא נעלבה ואמרה שאני חוצפנית וכפויית טובה ואיך אני מעיזה לדבר אליה. היא התרכזה רק בלהעלב ולהיות קורבן ומסכנה ולא הקשיבה בכלל לרגשות שלי ולמה שלי יש להגיד בעניין. אני כל הזמן כעוסה עליה, כל מה שהיא עושה, או יותר נכון לא עושה, מרגיז אותי ובתור אמא לילדים אני לא יכולה להבין איך היא יכולה להיות כזאת מנוכרת ואגואיסטית. האם מותר שיהיו לי ציפיות מאמא שלי או שאני צריכה לוותר על הכעס ולקבל אותה ככה? כי זה נורא קשה לי לקבל אותה כמו שהיא, נורא !!!

שלום, לא כתבתי שאני תלויה בה, יש לי בעל שהוא שותף שלי בגידול הילדים ויש לי חברים. כתבתי שאני מצפה ממנה, כאמא שלי, להתענינות וכן, גם לעזרה כשצריך או יותר נכון להצעת עזרה ונכונות. וזה, לצערי לא קורה. העניין הוא לא בתמיכה שלה בי אלא בהתעניינות שלה בנו וברצון הכנה שלה לעזור ולהיות חלק מהעולם שלנו, מהחיים שלנו. היא לא יוזמת כלום מעצמה וכל דבר אני צריכה לבקש. כשאמרתי לה שיהיה לי יותר נעים שהיא תציע את עצמה ולא אני אבקש היא לא הבינה מה הבעיה ואמרה שהיא לא צריכה לנחש מה אני צריכה. אמרתי לה שפשוט תציע אבל היא סרבה לקלוט. תודה לך בכל מקרה, שרון.