אהבה ראשונה ומחודשת

שלום, אני בתחילת שנות השלושים לחיי. על פניו הכל נראה כשורה. אני אקדמאי בעל מישרה בכירה בחברה ידועה, נאה למראה, בעל שכר נאה ובית יפה. יש לי אישה יפה ומקסימה ושני ילדים. כאמור, הכל אידיאלי ויפה, עד אשר פגשתי, במקרה, לפני כחודשיים את חברתי הראשונה, א', אהבתי הראשונה, מימי התיכון. היינו חברים שנתיים עד אשר התגייסתי לצבא ( הייתה חברתי האחרונה לפני אשתי ). מאז אותה פגישה, חיי שנינו השתנו. כל פגישה היא פרץ של רגשות, ושימחה כאילו ואנו חווים מחדש את תהליך ההתאהבות. אנו מחפשים כל דרך אפשרית להפגש, להתראות ולדבר וכמובן ללא ידיעת בני זוגנו לחיים ( גם היא נשואה ). חשוב לציין, שנפרדנו לפני הצבא, ביוזמה שלי וללא סיבה מספיק ברורה ומיוחדת ( נתק לאחר ריב טפשי ), עד כמה שזה נשמע אבסורדי. מערכת היחסים שהיתה לנו בזמנו, היתה נפלאה, אוהבת ומאוד הדוקה, כיאה לבני 17 שזו אהבתם הראשונה והגדולה. הפרידה היתה קשה לשנינו וטראומטית יותר עבור א'. אני התחתנתי בגיל צעיר ( שנה לאחר צבא ) ובמודע או שלא, תמיד חשבתי על א' ומה איתה. ולא מתוך סקרנות גרידא. עם יד על הלב, תמיד נשאר בי רגש עמוק אליה שאני יכול לקרוא לו אהבה. עוד שהיינו חברים, כמו כל בן טיפש עשרה, ציירתי לי בדמיון את שנינו נשואים ובונים חיים משותפים. כפי שאמרתי, א' קיבלה את הפרידה בצורה קשה יותר ותמיד ראתה בי את בן זוגה העתידי לחיים. כיום א' נשואה רק שנה וללא ילדים. המצב נכון להיום, הוא שאנו נפגשים בהחבא ( ללא קשר מיני ). לשנינו ברור מדוע זה קורה. כנראה והרגש העמוק שלא נעלם אף פעם אצל שנינו, מוצא לו כרגע דרור החוצה. כל פגישה הינה הנאה צרופה ואיננו רוצים שתיגמר. אנו גם מדברים בהחבא כל יום ומספר פעמים. שנינו התחלנו לחשוב על העתיד, ולנסות ולבדוק מה עושים ביום המחר, כי כך אי אפשר להמשיך. אני נמצא כרגע בסערת רגשות גדולה שמשפיעה על כל אורח חיי. הן בבית והן בעבודה ומדירה שינה מעיניי. אני כן עם עצמי ומודה שתחושות הרגש שיש לי עם א', השיחות ובכלל כל מערכת היחסים, לא דומה למה שיש והיה לי עם אשתי. בתוכי, עד כמה שזה נשמע נורא וחוטא לאשתי וילדיי, אני יודע שכל מה שאני רוצה לעשות הוא להיות עם א' ולבלות איתה את המשך חיי. בעצם, שנינו הודנו בכך באחת מפגישותנו האחרונות. שנינו גם יודעים שזה מה שהיה צריך לקרות. רצון זה שלי, אינו נובע ממשבר כלשהוא במערכת היחסים שלי עם אשתי. נהפוך הוא, בבית, כפי שציינתי, הכל מתנהל באופן אידיאלי. ניסיתי להבין ולשאול את עצמי " מה קורה לי " או מדוע כל זה קורה ואני לא מוצא תשובות חדות וברורות מידי, "למעט" העובדה שאף פעם לא הפסקתי לאהוב את א', שהיתה אהבתי הראשונה. אני יודע מה השכל הישר אומר. אולם הרגש ותחושת הכמיהה לא', אני מרגיש, חזקים ממני. אינני מצפה למרשם קסמים או לתרופת פלא כי אני יודע שאין, אלא רק לעיצה או לאיזה דרך מכוונת. תודה.

ראשית, תודה על ההתייחסות. בהמשך לגירסה השנייה של תשובתך. אם הבנתי אותך נכונה, אזי, עלי בראש ובראשונה לברר עם עצמי מהו מקור או בסיס הבעיה. כשהנך מדבר על מפחי נפש גדולים יותר, למה כוונתך ? בנוגע ליכולת קבלת החלטות רגשיות כבדות משקל. בהנחה שהעניין אינו "סידרתי" אצלי, אלא מסתכם באותה החלטה, הרת גורל, של נישואין לאישה מסויימת כאשר ברקע ישנה אהבה חזקה יותר לאחרת, שלא מוממשה עד תום. מה אז ?