התבגרות מאוחרת

שלום, אני בשנות ה-30 , נשואה עם 2 ילדים. בתקופה בה הייתי רווקה, ללא מחובויות של משפחה "ביבזתי את הזמן": לא למדתי, עברתי בין עבודות ולא פיתחתי שום כיוון מוגדר של עבודה או לימודים. כיום, דווקא כשאני כבר בת 30+ עם משפחה, וכשכל חברי ומכרי בני גילי כבר בעלי השכלה גבוהה, עם קריירה יציבה, התחלתי ללמוד באוניברסיטה על מנת להתקדם לתואר, שאולי בסופו גם אוכל לעבוד בעבודה יותר "רצינית", כזו שדורשת התמקצעות ולא כללית, כמו העבודות שעבדתי בהן עד היום. הבעיה הגדולה היא שהזמן שלי כיום מאד מאד מוגבל בגלל הטיפול השוטף בילדים ובבית.אין לי עזרה מההורים שלי כיוון שהם גרים רחוק, והורי בעלי "עסוקים". עזרה תמורת תשלום לא באה בחשבון כי בעלי המפרנס היחיד ומשכורתו גם ככה לא גבוהה. כך שאני כיום "עובדת" בשלוש משרות מלאות: עובדת משק בית, מטפלת לילדים וגם סטודנטית. אני כורעת תחת העומס, לא רק פיזית אלא גם נפשית, עקב התסכול המתמיד שאינני מספיקה לעשות כל אחת מהעבודות כמו שצריך (למשל, לא מקדישה מספיק זמן למשחק עם הילדים), ובעיקר אני בלחץ נוראי לגבי הצלחתי בלימודים בתנאים כאלה, ובמקביל "אוכלת" את עצמי שוב ושוב על מה שנעשה ואין להשיב, על הזמן, על השנים שבהן יכולתי ללמוד ולפתח את עצמי עוד לפני שהיתה לי משפחה ולא עשיתי זאת. נכון שאין לבכות על חלב שנשפך, אבל הידיעה הזו לא עוזרת לי במקרה שלי. אני מאד מאד מתוסכלת מצורת החיים שלי כיום, מהעובדה שאינני "מסודרת" בעבודה כמו שאר החברים שאני מכירה, ומכל השנים שהלכו לאיבוד.... אבקש מאד את עצתך...