התלבטויות

אני מתלבטת האם להמשיך את הקשר עם בן זוגי, מזה חצי שנה ולכן ביקשתי הפסקה.מטרת ההפסקה היא בעיקר עבורי כדי לדעת האם אני חותכת את הקשר באופן סופי או ממשיכה איתו בלב שלם. העניין הוא שכבר שבוע עבר ומצד אחד אני לא מפסיקה לחשוב עליו אך מצד שני אני לא מצליחה להכריע לגבי עתיד הקשר (הוא רוצה להמשיך את הקשר בידיעה שזה יוביל לנישואים). אני מרגישה שגם אם ינתן לי הרבה זמן לחשוב, אני לא מצליחה באמת להגיע להחלטות. רק דבר אחד אני יודעת, שאני מתגעגעת אליו. זה טוב אך אני לא רוצה שהגעגועים והרגשת החסר יגרמו לי לחזור לחיקו למרות שאולי אין ביננו התאמה אמיתית. הייתי מעונינת בדבר, שאני בספק אם יוכל להתקיים: לא לנתק עם בן זוגי את הקשר, לדבר בטלפון, מדי פעם להתראות אך ללא מחויבות. כלומר, להיות איתו בקשר וגם להמשיך לצאת עם בחורים אחרים. זה אולי נשמע רע אבל זה באמת מתוך כוונה אמיתית לבחון את הנושא של בן זוג לחיים. יתכן שדווקא הניסיונות הללו יגרמו לי להבין כי הוא האחד והיחיד. קשה לי בזוגיות עם עניין המחויבות לדוגמה: לכך שבימי שישי יש נורמה שחייבים להפגש. לפעמים פשוט לא בא לי וכשיש לי חבר קבוע אני מרגישה שאין לי את הפריבילגיות של לסרב. מה קורה לי? מצד אחד אני רוצה רצינות ומצד שני כשזה מגיע, זה כבד עלי...ברור לי שאני יכולה לעזוב אותו לחלוטין ולהמשיך את חיי אך אני חוששת להתחרט ולפספס בחור טוב כמותו...

דידי, הלבטים שלך מצביעים על דבר אחד - הוא כנראה לא "האחד והיחיד". מתוך ניסיון אני יכולה להעיד שכאשר זה קורה (וחצי שנה זה בערך פרק הזמן) לא רק שמרגישים צורך להיפרד כדי לבחון את מערכת היחסים, אלא לא מסוגלים להיפרד אפילו לדקה. אתם תמיד יכולים להישאר חברים על בסיס ידידותי, אבל זה כנראה לא "זה."