עזיבת מקצוע ל..וואקום

למדתי הוראה במקצועי (לכיתות חטיבת ביניים ותיכון). אני עוסקת בתחום כבר 7 שנים ופשוט "מתה" לצאת ממנו אך המצב בשוק העבודה לא מקל עלי בכלל. הבעיה נעשית חמורה יותר כאשר בסביבתי (עמיתים למקצוע, מפקחת, משפחה קרובה) לא מבינים איך אני כל כך רוצה לעזוב למרות שעשיתי חייל בהוראה. אני נחשבת למורה מעולה, מעניינת, בעלת ידע נרחב בתחומי וסקרנות בלתי נלאית למקצוע אותו אני מלמדת, אני מקבלת הצעות עבודה רבות ויכולה להשתלב בתחום ההוראה שוב (כמעט) בכל רגע נתון. כשאני מנסה להסביר את הסיבות, שהביאוני לעזוב את המקצוע, אנשים מתקשים להבין, מרימים גבה, אומרים שגם הם חווים לעיתים קרובות את התחושות שלי אך בכל זאת לא עוזבים. 3 סיבות עיקריות גרמו לי לעזוב: האחת קשורה בי ובאופי והשניה והשלישית קשורות במערכת: 1. כאשר אני מלמדת חומר מסוים פעם ראשונה, אני חשה התלהבות ועניין, כאשר אני מלמדת חומר בפעם השניה (למשל, בכיתה מקבילה/אחרת), אני חשה מנוסה יותר ואפילו מלמדת טוב יותר, כאשר אני צריכה ללמד חומר בפעם השלישית (ומעלה) אני מרגישה תסכול, שיעמום, "תקליט שבור" וקשה לי עם זה מאוד מאוד מבחינה נפשית. לכן עזבתי. 2. בירוקרטיה של המערכת- אני לא אוהבת את כל מה שמסביב לתהליך הלמידה: ימי הורים, מעקב יומנים, תרומה למערך הבית ספרי, ישיבות וכו'... 3. שכר- אני לא רואה היגיון בין רמת השכר לרמת ההשקעה אני מאוד מעריכה אנשים שבמקצוע ההוראה ומצדיעה להם אך אני מרגישה שאם אני אשאר בתחום אני אאבד את חדוות החיים. לכן, עזבתי, עשיתי גם הסבה מקצועית אך נכון לכרגע (כבר שנה בפועל) אני לא מוצאת תעסוקה והעניין הזה כשלעצמו יוצר אצלי תחושה שאולי טעיתי, שאולי אני מפונקת מדי, שאולי בכל עבודה יש שגרה ויש דברים שאוהבים יותר או פחות ובגלל זה לא עוזבים מקום עבודה ומקצוע וגם הסביבה שלי, כמו שציינתי מתחילה להרים גבה וזה בטח לא מוסיף הרבה לביטחון. אשמח לקבל התיחסות למה שעובר עלי...