מה עובר עלי

יצאתי עם בן זוגי במשך כחצי שנה, שבוע שעבר נפרדתי ממנו ומה שמשגע אותי, שאני אפילו לא מצליחה לשים את האצבע על הסיבה לכך....קשה לי להבין את עצמי, במיוחד לאור העובדה שהוא היה בסדר גמור: אוהב, תומך, אכפתי וכו'...אז למה הרמתי ידיים? אין ספק שכאשר אדם לא מבין את עצמו, הוא גם לא יכול להסביר לאחרים את הסיבה ולכן מתקבל עליו רושם של מבולבל, של אחד שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו ומחייו. זה הרושם, שסביבתי מקבלת עלי. אני תוהה האם אני צריכה לשבת עם עצמי ולגרד מנבכי נפשי מהן הסיבות לפרידה (כדי שיהיה מנוח לנפשי, כדי שלא אטעה שוב באותה נקודה-בעתיד) או שפשוט כדאי להניח לענינים ולנסות להתעסק בדברים אחרים? אני יודעת רק דבר אחד, שבתקופה שהייתי עם בן זוגי הפכתי להיות אדם רגשן מאוד (מכל שטות אני בוכה..), עצבני, פסימי. אני לא מאשימה אותו בכך כי יש עוד סיבות לתקופה הקשה שאני עוברת (אני מחפשת עבודה כבר כמה חודשים אך ללא הועיל בינתיים...), אך שמתי לב שנוסף לי המון מתח מאז שאני איתו למרות שהוא לא עשה לי משהו ספציפי שיגרום לי למתח. דבר נוסף, במהלך כל הקשר שלי איתו אני כל הזמן תוהה (הוא מתאים לי הוא לא מתאים לי) ונדמה לי שפשוט...עייפתי....ולכן החלטתי לנתק את הקשר. עייפתי מלחשוב, עייפתי מלדאוג, עייפתי מלהיות עצבנית. אני מרגישה שבא לי לישון שבוע. מה עובר עלי? אני בת 28.