עזרה מקצועית@@

אני נמצאת בבעיה כזו,אשמח לקבל הסבר ואולי פתרון מעשי מבלי לרוץ לפסיכולוג.. אני עובדת כשנתיים בחברה העבודה לא עניינה אותי מלכתחילה אך היתה בועה טובה מהבחינה הכלכלית ואולי הנפשית במובן הזה שהיא לא חשפה את בעייתי הגדולה מכל חוסר בטחון.כלומר,הניהול וסגנון העבודה תרם לכך שאצטרך לעבוד בצורה קצת מונוטונית שאתבלט ביחס לאחרים כי כאישיות אני דמות שנראית על פניו סוחפת ומלאת בטחון..אפילו עודף מתבטא קצת..כהראה כהחצנה והסתרת האמת.כעכשיו יש שינוי.......הניהול מתחלף ובמקום המנהלת ה"קלה" מגיעה דמות שרוצה לראות תוצאות ומאוד מעריכה ודורשת עבודה קשה@@מצד אחד,אכן צודקת המערכת כי אכן במקום עבודה יש להפיק תועלת אך אני לא יודעת עד כמה אני יוכל להמשיך במסגרת כפי שהיא מצטיירת עם השינוי.אני לא בטוחה שאני מספיק "חזקה" לתת מעצמי ולהביא לתוצאות השאלה האם זה נובע מעצלנות או מפחד שמשתק אותי באמת להצליח. ואכן פתאום שמתרחש שינוי אני מנסה לברוח ולחפש מקום אחר שכן אני מודעת שמה שעשיתי עד כה לא יספק את הדמות החדשה..אני לא אוהבת את חוסר היכולת או הרצון להצליח ולהיות טובה אבל אני גם לא מבינה אם זה טמון בי או שזה יד הגורל שהנני פשוט "פחדנית" אני מרגישה כעת מאוד רע ולא יודעת האם אכן לברוח?? או דווקא עכשיו ליצור שינוי כי הוא גם מחייב וגם צריך לקרות בשבילי.לציין שארועים דומים קרו לי בעבר(מבחנים בצבא-ביקשתי לברוח,קד"צ-כשהיה עליי להרצות ויתרתי,נשלחתי לקורס הדרכה -התחמקתי גם משם..בעבודה-תמיד שהוטלה עליי משימה "רצינית" שיחקתי אותה שאני מזלזלת כדי שאם לא אהיה טובה זה כי לא רציתי ולא בגלל שאני פשוט לא מצליחה..) ד"ר,אני מאוד מתוסכל,מבוהלת אני רוצה להשתנות אני כ"כ מרגישה שזה עוצר אותי מילדות וכעת אני לקראת גיל 30..חבל שלא עשיתי עם זה משהו אבל אני מאוד מנסה. לקראת כל שינוי או קבלה לעבודה אני עוברת תהליך שהוא משבר עבורי ולכן אני לא ממש מוכנה שוב לעבור זאת כלומר-לברוח לפני שראיתי עד כמה באמת רע לי וכשאני חושבת על לעזוב אני מסבירה שמלכתחילה לא אהבתי העבודה אז אין לכך קשר וזה באמת נכון ולא תירוץ..עדיין אני לא יודעת אם אמצא עבודה כעת והתנאים בעבודה הנוכחית די טובים.. אשמח לפני הפנייה לטיפול לשמוע את דעתך ממה זה נובע ואיך אפשר בכל זאת להתמודד.אני יודעת שיכול לבוא מזה משהו חיובי כי קודם כשלא ציפו יותר מדי די הפכתי פסיבית להכל אולי דווקא זה יעלה מוטיבציה,יכניס בי שינוי כי אני ממש מרגישה מנוונת וריקנית לחלוטין!! הרגשתי רע עם עצמי וחוסר בטחון הרבה זמן ובנוסף עברתי תאונה שלא ממש טיפחה לי את הבטחון כיוון שפגעה פיסית במראה הגופני ובפנים.. האם אתה חושב שההתמודדות העצמית שלי לא מספיקה? וגם אם אאלץ לגשת לפסיכולוג לאיזה מהם ומה בדיוק יכול לחולל שינוי כאשר אני כה מודעת לבעיות עצם השיחה עימם?. אני מאוד חוששת מלגשת לפסיכולוג גם מהבחינה של הדיסקרטיות למרות שזה מן הסתם נשמר בקפידה עצם הפתיחות בפני אדם זר.. עדיין שוב,אני רוצה לקרוא בפרוטרוט את דעתך כי היא חשובה לי להמשך הדרך.. אני על פרשת דרכים כעת@@@ העניין שהעליתי חשוב לי יותר מכל דבר בחיים,בעוד נשים חושבות על בעל ילדים וריהוט בבית אני לא מפסיקה לחשוב לו לא הייתה לי בעייה איפה הייתי היום מבחינת קריירה, למדתי תואר ראשון גם לגבי לימודי תואר שני אני מתלבטת וחוששת.. זה פשוט "מגעיל" ולא מוערך בעיניי להיות כזו "מתלבטת ופחדנית"".. ואין שום סיבה בעולם כאשר רואים מי נמצא בעמדות ניהול ובכלל כולם אנשים למה נראה לי שאני פשוט פחות טובה?? למה למה?? תודה על עזרתך..