מבוגרים נשואים

שלום רב, אני אישה צעירה בת 22, סטודנטית. העניין שהביא אותי לכתוב ולהתייעץ כאן בפורום הוא משיכתי העצומה לגברים מבוגרים. לא אוכל לומר אם היותם נשואים מהווה גורם משיכה נוסף. לרוב אני מוצאת את עצמי עם גבר מבוגר שהוא גם נשוי. מגיל 18 לערך אני נעה ונדה בין מע' יחסים. רובן היו קצרות טווח, אולי כולן. לא החזקתי קשר יותר מכמה חודשים ותמיד ברחתי ותירצתי את עזיבתי(אני עדיין חושבת שפרידותיי מוצדקות). הגברים בהם אני בוחרת מאוד מוצלחים, משכילים, יציבים כלכלית ומנהלים חיי חברה נהדרים. אך כולם דפוקים נפשית, חסרי ניסיון במע' יחסים. חשוב לציין כי התשוקה המינית שהייתה לי עם כולם הייתה עצומה ובלתי פוסקת. עד גיל 20 ניהלתי מע' יחסים קצרות עם גברים בטווח גילאים נורמאלי שנע בין 25-35. עם סיום השירות הצבאי התחלתי מחפשת אחר גברים מבוגרים, לא במודע, שכן בדרכים כאלה ואחרות הגענו אחד אל השני ונוצרו מע' יחסים קצרות טווח גם עימם. הם נשואים. הראשון היה בן 59, אדם עשיר מאוד, נאה מאין כמוהו, שדאג לממן אותי בכל תחום אפשרי. לא היינו מקיימים יחסי מין מלאים. תחילה רוגשתי, נהנתי מכל רגע ואף ידעתי שמשיכתי העזה לגבר בגיל כזה נובעת מחסך של דמות אב נורמאלית בחיי ורצון להרפות ולהרגיש כמו ילדה קטנה שאביה דואג לה. בסופו של דבר נותק הקשר והיום אני חשה מעין סלידה עצמית עקב המקרה. השני היה גבר בן 45, גם כן נשוי עם ילדים. הקשר בוסס על יחסי מין משגעים, מענגים ומרתקים. היתה זו חוויה. התאהבתי בו קשות ובסופו של דבר החלטתי לנתק את הקשר עימו עקב אי התפתחות מע' היחסים ותחושת האישה השניה שהפריעה לי נורא. הגבר הבא היה בן 55, מממן נפלא. אחריו בא גבר בן 45, מיוחד במינו. הייתי מתחתנת איתו. גם כן חכם, מבריק, עשיר, נאה מאוווד. הייתי מתחתנת איתו, אלמלא היה נשוי. אני מרגישה כי אין באפשרותי לפתח מע' יחסים נורמאלית עם גברים בגילי או עם גברים הגדולים ממני ב- 10 שנים. אני מרגישה כאילו תמיד אהיה האישה השניה. יש לציין כי אני אישה יפה מאוד וכי יש לי נוכחות עצומה בכל מקום. אוכל לעשות ולהשיג הכל ואין לי בעיה עם הדימוי עצמי. עם גברים בגילי, אהבתי לא מוצאת דרך להתבטא ואני מרגישה מבוזבזת. עם גברים מבוגרים נוח לי מאוד ואני מרגישה שלמה וממוצה. אני רוצה להוסיף ולומר שהגברים המבוגרים (נשואים) אינם דומיננטים במיוחד וכי לא כולם מעניקים את דמות האב, לכן אני חושבת כי אין זה המניע העיקרי למשיכתי. נוסף על כן, החוג החברתי שלי מאוד מאוד מצומצם, אני מאוד חברותית אך אינני יוצרת חברויות עמוקות אלא אם כן אני ממש מתרשמת ומרגישה שיש סיכוי לעומק בחברות. מה עליי לעשות? אני מרגישה כי לעולם לא אוכל להפסיק את המערבולת הזו.מדוע אין לי שפה משותפת עם בני גילי? ממה נובע כל זה? תודה מראש ושבת שלום

קשה לתת תשובה ברורה לשאלתך. בכל מערכות היחסים שציינת הדגשת את עניין התמיכה הכספית שהגברים העניקו , יתכן שזה מה שחשוב לך , הפינוק הריגוש ולהרגיש מחוזרת. העובדה שפנית לעזרה בעניין אומרת שאת מבינה שמצב זה אינו תקין ולא יוביל לשום עתיד אלא רק לתענוג וסיפוק רגעי. אם את מעוניינת באמת להתמודד עם הבעיה , להבין את הסיבות ולשנות את דרך המחשבה ואת הבחירה שלך בגברים, את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי. טיפול כזה אינו קצר וגם אינו זול , אך אם תתמידי בו יתכן ויוכל לעזור לך ליצור מערכות יחסים תקינות המבוססות על רגש אמיתי, מחויבות לאורך זמן ולעתיד משותף. אם תמשיכי בדרך הנוכחית הרי את עלולה למצא את עצמך בעוד 10 שנים וגם יותר, ממשיכה לחפש ריגושים זמניים אצל גברים מבוגרים. כך יחלפו חייך בבזבוז זמן ללא תוחלת. את הרי מבינה שבשביל הגברים האלה את משמשת "בובה" לשעשוע וריגוש. כשנגמר הכיף, זורקים ומחפשים את הבאה בתור. אני לא יכול להכנס כאן להסברים פסיכולוגיים על הסיבה למצבך, זה גם לא יועיל לך כדי לפתור את הבעיה. אך אם זה יעשה במסגרת טיפול מקצועי זה עשוי לעזור לך מאוד. בהצלחה.