ייאוש ומעגל סגור!

אני חייבת להבין קצה לפחות לבעייתי כי לבטח תמליץ לי ללכת לטיפול לקבל תמונה כוללת עדיין אשמח אם תוכל להאיר את דבריי.. מדוע אין אני מסופקת מדבר?? לא מעבודה? לא בתחום הזוגיות?. לא מחיי משפחה והורות-(אני עתידה להתחתן השנה ..) לא מאושרת מבפנים לא יודעת לקבל החלטה מאוד שלילית לגבי החיים שאינם צודקים שאינם פיירים?? מרגישה תמיד בלחץ במועקה.? כועסת עצבנית לא מוכנה לזרום לקבל דברים ברוח טובה הכל במלחמה רבה על מקומי מתווכחת על דברים מנסה להראות שתמיד אני צודקת לא מאמינה באחר?? תמיד חוששת ל"הידפק" מנסה להיזהר ממחוייבות נרתעת להתקדם במקום עבודה יד כדי הכשלה עצמית?? אני יכולה להשתגע כאשר עליי לקבל החלטה אני חייבת להרגיש בטוחה שאני עושה את הדבר הנכון ולכן אני בעצם לא מחליטה אם זה למשל להמשיך ללימודי תואר שני או להתחתן שעכשיו אני מתפוצצת מכעס בסידורים עד כדי רצון לעזוב הכל.. אני חייבת לשפוט כל הזמן אנשים ברמה מטורפת גם בעבודה שעליי "לשחק" תפקיד אני כועסת מבפנים על כל אדם ואדם על אישיותו ועל שאלותיו המטופשות לדעתי.. למה אני לא נינוחה לא מקבלת תדברים מאליהם??. לא קל לחיות כך במתח ובעסה תמידית.. האם כולם בסוף מתפשרים על דברים ורק לי יש תחושה שיכול להיות אחרת.. מה שנגמר רק בתחושה ומחזק את מעגל הייאוש!!

גם אני מרגישה כמוך בדיוק רק שאני ללא תואר - בכלל - לא למדתי מעולם מפחד כישלון - אני לא מנסה אפילו ללא חבר וגם לא נראה באופק כי אני לא מאמינה שמגיע למישהו לסבול אחת כמוני כל התיאורים שלך פה ובמקצתם קצת יותר קיימים אצלי הכעס הזה - שאין לי מושג מאיפה הוא בא ובלי סיבה וגם על שטויות אני רואה אנשים סביבי קלילים ונינוחים ואני רוצה להיות ככה וזה לא הולך רק שאני הולכת לישון - שהמחשבות קצת רגועות ואני נכנסת לסוג של פנטזיות על חיים אחרים - רגועים ושלווים יותר עם בן זוג (שמעולם לא היה) תומך ומבין והכל בהרמוניה בוםםםםםםםםםםםםם !!!!!!!!!! התעוררתי מהחלום וזה כואב אשמח לשמוע תגובה שפחות או יותר תהיה משותפת. אז שיהיה לך וגם לי קל יותר ושיהיה לך המון המון מזל טוב לקראת החתונה את תצליחי כמו גדולה.

היי קודם כל.."שמחתי" לגלות שאיני לבד במערכה כזו אבל עצוב לי להבין שגם את סובלת.. בת מה את?? זה נורא לחשוב מה שעובר לנו במחשבה אבל זה לא עוזב אותי.. בכל פעם נראה לי שהנה אני משתלטת לבד ואז זה פורץ החוצה.. האמת שהזמן האיכותי שלי הוא רק עם עצמי לבד@@ לא מחפשת להיות בקרבה כי אני לא יכולה לשאת עצמי שם.. מה את עושה עם ההרגשה הזו חוץ מלהרגיש רע?.

ד"ר האם עצם גילוי הבעייה ע"י פסיכולוג פותרת או עוזרת למצב הקיים.? ואם אין אני צריכה לעת את המקור כי אני יכולה להבינו לבד האם עדיין טיפול פסיכולוגי עוזר< צר לי אך אני מטילה ספק באיש מקצוע ותמיד נראה לי שהבעייה תישאר בעינה כי הבעייה עמוקה מדי ומושרשת וכן נראה לי שאני טיפוס שמאוד מבין מה עובר עליו מבחינת מקור הבעייה עדיין זה לא עוזר לי בפתרונה ולכן אני מבולבלת... לעיתים כשאני חושבת על אינספור הבעיות הקיימות אצלי ובמשפחתי הקרובה ועל כל "הבלגן" שעברנו בתקופה קצרה גירושין,ברוגז בין אחים,מפלה כלכלית,ברוגז עם המשפחה מסביב,תאונה הרסנית שעברתי בעצמי,אח חולה אז אני כן מבינה מאיפה הכעס עלול להגיע עדיין נראה לי על פניו ש"כאילו" אני רגילה למצב הזה ואלי זו לא הסיבה מעין הדחקה או לא יודעת מה.. האם מצב זה יכול להיות מקור הבעייה ואין אפשרות שעד כדי כך אני מקבלת המצב ומשהו אחר מטריד אותי??