אהבה?? שלמות?.

שלום רב, בשירותי הצבאי הכרתי גבר שאהבתי מאוד עד כדי למות עבורו.היינו כזוג יונים על אף העובדה שהוא היה מתנש ויהיר.אני פשוט השתגעתי מרוב אהבה ותסכול.הוא פשוט עשה לי רע מרוב אהבה וטירוף.בסופו של דבר נגדעה אהבתנו תוך ארוע טרגי..מאז אני חושבת שזה היה לטובה אך טעם האהבה המטורפת נשאר לאורך השנים..הכרתי מאז עוד כמה גבאים "נתקעתי" במערכת יחסים ארוכה תוך ניהול רומן מהצד וכן במערכת היחסים הנוכחית שנמשכת מספר שנים אף היא לא הייתי בטוחה האם זו פשרה או שמא נוחות?? לרגע לא מרגישה את טעם התשוקה של אז.. עברתי הרבה דברים מאז שלימדו אותי שאולי הגבר הראשון אולי נתן לי תחושה של מתח בלתי פוסק מאהבה אך הוא היה מתח לא נורמלי שכן הייתי כעוסה קנאית מאוד עצבנית כאשר היינו יחד..והבחור הנוכחי אמנם לא גרם לי לסערת רגשות כזו אך השרה עליי מהרגע הראשון תחושת אמון בטחון הערכה וכבוד.. אני שואלת האם נכון הדבר שאהבה מטורפת אין לה מקום בעולמנו משום שיתכן וזה קרה בשל הגיל ואי המחוייבות עדיין לדבר או שאין עליי לוותר ועליי כן למצוא אהבה חזקה ולהרגיש פרפוי בטן.. יש אפשרות לומר שחשוב יותר קשר מבוסס ואמין על אהבה מטורפת..??. שוב,אני נמצאת עם בחור טוב אמין כנה מאוד משפחתי שרוצה תא משפחתי וילדים אני מאוד מעריכה אותו הן על אופיו והן על השינוי שחל בי מאז שהכרתיו דהיינו-ללא כעס עצבים מיותרים אין קנאה חולנית כי הוא לא מאפשר זאת.. כדי להבין את הרקע לכל-מאופיי איני מסופקת מדבר לא באהבה ולא בעבודה ואלי בשל כך תמיד יהיו לי הרהורים לגבי גבר חיי ואלי כדאי להניח ולהישאר עם האדם הנוכחי שעושה לי טוב.. הלוואי והייתי מוצאת הרמוניה גבר נוח ומבין ואהבה מטורפת.. האם זה קיים...