לב שבור
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום.. אני בן 22, ואני וחברתי נפרדנו לפני 4 חודשים.. היא הייתה אהבתי הראשונה, לתקופה ארוכה יחסית, וגרה אצלי למרות שלא היה לה טוב בעיר שלי (הבית שלה בעיר רחוקה). לבסוף נמאס לה, והיא החליה שהיא חוזרת לביתה..ולאחר חודש זה נגמר.. האמת שבזמן שהיינו חברים, תמיד ראיתי שהחברות שלנו תיגמר ושאני אטוס לחו"ל בלעדיה (ראיתי זאת כך בגלל שהיא אהבתי הראשונה, אז הבנתי שבטוח זה חייב להיגמר). כיום אני מבין את טפשותי, ולאחר שנפרדנו הלב שלי נשבר לרסיסים ואינני מצליח להתגבר.. אנחנו לא ממש בקשר, אך היום התקשרתי אליה ודיברנו והבנתי שיש לה מישהו חדש שהיא יוצאת איתו.. אני לא מפסיק לבכות, ואני לא יודע איך להתגבר על המצב.. אני מאוהב בה ואני מרגיש שהיא האחת והיחידה.. אני נמצא במצב דכאוני, אני לא יוצא, וכשאני יוצא אני רק מבין כמה היא חסרה לי.. איך אני מתגבר על המצב? מבקש עזרה דחוף..
שלום רב, כדי לצאת מהדיכדוך, צריך תקווה. ואני מציע לך לראות בכמה דברים שראיתי אצלך, ושארשום אותם להלן - מקור לתקווה: 1. ידעת שתיפרדו... כי זו האהבה הראשונה... וכו' - והנה לך מסר עד כמה חזקה האימרה שהציפיות מגשימות את עצמן. קח את הלקח הזה למשהו חיובי שתעמיד כציפיות שלך מעצמך. 2. אתה אדם רגיש, שיודע להיות מחובר לקשייו (ללא טיוח) - וזה נכס. 3. נפגשת עם מי שהראתה לך שאישה היא אדם עצמאי, ולא תלותי, שאינו תלוי בחסדיך ובנוחות שאתה מציע. גם זה לקח שישרת אותך להבא. 4. אתה יודע להכיר בטעויות, ולתקשר גם במצבי משבר ונתק. עובדה שיכולת לתקשר איתה, וגם קרוב לוודאי שתוכל בעוד כמה חודשים. זו יכולת חשובה מאד שמאפשרת הישרדות ושיקום לאחר מצב משברי (ולא משנה מאיזה סוג: עבודה, לימודים, חברות, משפחתיות, וכו'). תהייה שמח על הנכס הזה. ואחרון חביב: 5. התנסויות של התחברות והתנתקות הן יתרון, לעומת הדורות הקודמים, שיצאו זה עם זו יומיים או חודשיים והתחתנו. לך הלאה בדרכי ההתחברות, ותהיה עם נסיון ויכולת בחירה טובה יותר בעוד כמה חודשים (עד שתתקשר שוב...). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
ראשית כל תודה רבה!!!! זה נכון מאוד שהציפיות מגשימות את עצמן. השאלה היא למה ציפיתי לזה?? האם כל פעם שאכיר משהי אז ברגע שאשיג אותה אני לא העריך את זה? או שמא אם כך הרגשתי שהייתי איתה, אז היא לא האחת בשבילי.. בעקרון זה גורם לי לפחד מהתאהבות חדשה, למרות שזה עדיין רחוק ממני. יש לי המון תחביבים, שקשורים לספורט, אך איבדתי עניין בהם. אני לא יודע אם להמשיך לנסות לחזור אליה...אני פשוט לא מצליח לדמיין מישהי אחרת. אני בהחלט צריך תקווה, ואני יודע שאם תיהיה לי תקווה, אשיג את מה שאני רוצה, ולא משנה אם זאת תקווה למישהי אחרת או לאותה ספציפית, השאלה איך תיהיה לי תקווה? (כבר עברו 4 חודשים..) שוב, תודה רבה לכם!!
היי, אני מבין מה עובר עליך, גם עליי עבר אותו דבר עד שהבנתי יום אחד משהו שגם אתה צריך להפנים : מה שאתה חש עכשיו זה פחד וחרדה אל תשכח שמאוד נקשרת אליה וכעת אתה לבד וזה מפחיד אותך .קח לעצמך פסק זמן ותנסה להוציא את המקסימום מזה.מה שיהיה יהיה ... קח על עצמך פרויקט (כושר,נגינה וכו') . "בבוקר קשה התחלתי לרוץ" - שלמה ארצי.-תאמין לי ,זה עוזר. בהצלחה!!
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
