היחסים עם הגרושה ובנו של חברי

עניין ראשון: הציפיות שלך. מערכת היחסים שבין המבוגרים המעורבים - היא מורכבת: יש את "הזוג ההסטורי", שזה ההורים שהתגרשו. יש את "הזוג החדש", שזה את והוא. ויש את "הזוג המוזר", שזו את וגרושתו. והילד צריך לנווט בין כל אלה, בנוסף למערכת היחסים שלו עם הוריו, והוא (רק) בן 10. אז אל תתבעסי על כך שהילד אינו מגיב כלפייך במהירות שאת מצפה לו. ועניין שני: האחריות שלך. מי שצריך לדאוג להתחבבות - זה האב, דהיינו החבר שלך, ולא את. תפקידך הוא להיות חביבה ולאפשר את העניין, אבל לא להיות אחראית לכך. ועניין שלישי: החששות שלך אודות "המרדה". היחסים עם האמא, על אף שאינם מתבצעים מילולית ופיזית - מתקיימים. מורכבותם רבה. החל ממה שאת אומרת, דרך מה שאת לא אומרת, וכלה במה שאת עושה ובצורה שאת נראית. לא ניתן לסייע במורכבות הזו ללא הבנה טובה של הניאנסים הדקים שצפים באוויר מדי פעם. ולכן: אם מערכת היחסים ביניכם משמעותית ושווה השקעה - טוב יהיה עבורכם לקבל יעוץ מקצועי. סיטואציית הקיבוץ, עקב הקירבה של כל המעורבים, הינה מאד יחודית ושברירית. זה נוח מבחינה כלכלית, ופחות טראומתי לילדים מבחינת הניתוק - אבל יותר מורכב וטעון רגשית וחברתית. אם תרצו הפנייה למישהו מתאים, תוכלו לפנות במייל האישי, תוך איזכור העניין וציון מיקומכם בארץ. [email protected] כל טוב, ד"ר יוסי אברהם