משבר בזוגיות

שלום, אני בן 29, נשוי + ילד בן 3, אשתי בת 27. אנחנו ביחד מגיל 19 ולשנינו זו מערכת היחסים הרצינית הראשונה. כבר תקופה ארוכה שיחסינו אינם טובים כ"כ, הסקס לא משהו, נעלם הפרגון, הרבה הקנטות, הצבעה על מגרעות וחסרונות (הרוב מצידי), אני הרהרתי לעצמי מספר פעמים אודות יחסינו, האם עדיין אני אוהב אותה וכו'. לאחרונה (שבועיים), אשתי הכירה בחור בעבודה אשר לדבריה היא חשה אליו מן חיבור של יכולת להתאהב וכו' אשר הדליק אצלה נורה אדומה בדבר הבעייתיות שביחסינו, כיון שאם היא מסוגלת להתאהב במישהו אחר זה מצביע על חוסר הסיפוק שלה ביחסים ביננו. ניהלנו שיחה ובה העלתה את הדברים ואמרה לי כי היא חשה תקופה ארוכה לא נאהבת, לא מושכת, ושנראה לה כי איני אוהב אותה יותר, יש לציין כי מעולם לא הייתי טיפוס רומנטי או כזה שאומר כל הזמן שאני אוהב, אך לדבריה אהבתי התבטאה באופן התנהגותי, וכי בשנתיים האחרונות איני מבטא בהתנהגותי אהבה, אני לא מפרגן, עוקץ אותה, מצביע על פגמיה (השמנה - למרות שמקבלת מחמאות כל הזמן על איך נראית, אבל לא ממני). כאשר שאלה אותי האם אני אוהב אותה ונמשך אליה, לא ידעתי להשיב בצורה כנה אם כן או לא, אני נמצא בבלבול נוראי ולא יודע כיצד להחליט מהם הרגשות שיש לי, מצד אחר כאשר אנו במיטה יש לי משיכה לקיים איתה יחסי מין, ומצד שני במהלך היום איני חש בחסרונה או מתגעגע, אני מרגיש שאני חסום רגשית, וכך חשתי כמעט תמיד, לא מצליח להרגיש ולבטא רגשות כמו אהבה וגעגוע ורק רגשות קשים וכואבים כמו עצב על מוות באים לידי ביטוי אצלי בבכי. קשה לי מאד לחשוב על פירוק החבילה, אני מאד חושש ומפחד, אני טיפוס שלא קושר קשרים חברתיים עמוקים בקלות, אין לי הרבה חברים ואני מרגיש שאם נתגרש אני אשאר בודד. קבענו להתחיל טיפול זוגי דרך מחלקת הייעוץ בעירייה, אך אשתי עדיין מבולבלת ולא יודעת מה לעשות כיון שקשה לה עם העובדה שאיני יודע לומר האם יש בי אהבה כלפיה, והיא חוששת שמא הרצון שלי לשמר את הקשר הוא כתוצאה ממניע אנוכי בלבד והוא הפחד להשאר לבד, גם אני מבולבל ולא יודע. חשבתי שאולי כדאי לי ללכת לטיפול אישי בנוסף ליעוץ הזוגי כדי לקבל תשובות לעצמי לגבי רגשותיי. האם לדעתך יש סיכוי לזוגיות שלנו? האם יש סיכוי לעורר את רגש האהבה מחדש? האם יש טעם לטיפול הזוגי? והאישי? מה לעשות בינתיים, כתוצאה מהשיחות ביננו אודות הבעיות הללו, שנינו נמצאים בדכאון, והיסים ביננו קרירים? אני מבולבל מאד וזקוק לעזרה. תודה.

אשתי הציעה שהיא תעבור להוריה למספר ימים כדי שאולי הריחוק ביננו יעזור לי להבין מהם רגשותיי כלפיה, האם לדעתך זה רצוי? אני חשבתי שלא אוכל לברר עם עצמי כ"כ מהר מה אני חש ולכן אין טעם בכך, מה דעתך?

שלום אני נשוי קרוב ל-3 שנים לבחורה לא ישראלית. בתחילת הכרותינו היתה אהבה אדירה , שבמהירות הובילה לנישואין. היא עזבה את מולדתה ובאה לחיות איתי בישראל. כמו שאמרתי האהבה היתה גדולה. היא אישה יפהפיה ותומכת. אני חשבתי לאחר החתונה שייתכן וטעינו כשנישאנו כל כך מהר, בלי להכיר אחד את השני מספיק. נוצר מצב שמכאיב לנו מאוד- אני מרגיש כי האהבה מצידי איננה כשהייתה, לעומתה שהיא מאוהבת בי אף יותר מבהתחלה. כואב לי מאוד , אני עדיין אוהב אותה אך מרגיש שנישאתי מוקדם מדי , והיא איננה האישה של חיי. אני חייב לציין שהיא בחורה מדהימה, יפיפיה אמיתית, טובת לב, ומקסימה. אך גיליתי בנוסף שיש לה גם כמו לכולם דברים שליליים. החסרונות הללו הם לא משמעותיים ולא משפיעים על הרגשתי, מה שכן משפיע הוא העובדה שאני מרגיש תקופה מאוד ארוכה שייתכן ושגינו, האהבה אינה אותו הדבר, וההבדלים ביננו גדולים מבחינה תרבותית. על עניין הדת ניתן להתגבר שכן היא מוכנה להתגייר, אך נוצר מצב שיש פער מנטלי גדול ביננו. אני בצומת דרכים בחיים ולא יודע מה לעשות - האם להפרד או לא ? היא הקריבה המון בשבילי ואני עדיין אוהב אותה , ומה יקרה אם אני אתחרט אח"כ? מצד שני האם כדאי למשוך את זה עוד? האם הדברים יחזרו לקדמותם או שהמצב רק יחריף? אני לא רוצה לבזבז זמן . אני מרגיש שאני מוכן להקמת משפחה אך אני לא בטוח האם היא האישה הנכונה ? יש לציין ששיתפתי אותה בהכל, אני אדם כנה ביותר , ונאמןמאוד. אני בעל טוב, ואוכלת אותי המחשבה שאני גורם לה לנזק ולסבל כ"כ רב , אך אני מרגיש לא שלם עם עצמי. אני אובד עצות, האם להתגרש או לא.