משבר בזוגיות

שלום רב, אני נשואה מזה 3 שנים, ועדיין לא הצלחתי לבסס את הזוגיות עם בעלי . אני מרגישה כי אין ביננו מחנה משותף, לא הבנה, תמיכה ואף לא סיפוק פיזי. אני מרגישה שבעלי אדיש כלפי לא נותן מילה טובה או מחמאה או אפילו נשיקה. ילדתי לפני מס' ימים, (הריון ראשון) במהלך ההריון ובימים אלו אני זקוקה לעזרה נפשית וכמובן פיזית, ולא מקבלת אותה מבעלי . כשביקשתי ממנו לפני מס' ימים עזרה בלהוציא את העגלה לחצר (יש לנו מדרגות וכלב) הוא סרב לעזור לי והסיבה היתה שאני צריכה ללמוד להסתדר לבד כי יהו מצבים שהוא לא יהיה בבית, הוא כל הזמן אומר שאני מתפנקת. במהלך ההריון עבדתי בפעוטון עבודה שמצריכה כוח פיזי (להרים תינוקות השוקלים מעל 12 קילו להאכיל להחליף טיטולים וכו'), הייתי עובדת 8 שעות ביום, חוזרת וממשיכה בסידורי הבית. ובמקום תמיכה ודאגה כמו שקיבלתי ממשפחתי הייתי מקבלת מילות גנאי מבעלי . כבר הגעתי למצב שאני לא יודעת אם כבר נשאר לי רגש כלפיו, עם לא בני הייתי נפרדת ממנו. לפני יומיים בכה בני במיטה ולא הרמתי אותו כיוון שלא רציתי שיתרגל לידיים בעלי חזר הביתה ואמר שאני לא אם טובה כמו שאני לא אישה טובה.ימי שישי אני זקוקה לעזרה בסידור הבית , הוא עושה חצי עבודה והולך לכדורגל ואני נשארת לנקות גם אחרי כניסת שבת היו ימים שלא הסכמתי שילך לשחק והוא פשוט לעג לי ויצא החוצה. אני רוצה לשפר את היחסים ביננו אבל לא יודעת איך לגרום לו להבין שהוא צריך לשנות את גישתו כלפי. אנא עזור לי.

שלום אני מאוד מזדהה איתך . ההתנהגות של בעלך מאוד דומה להתנהגות של בעלי. אני חשבתי בדיוק כמוך , אם לא הילד הייתי עוזבת אותו וכך נגררתי והיום אני נשואה 8 שנים עם 3 ילדים. וכל פעם מחדש חשבתי שהוא ישתנה, יראה כמה אני עובדת קשה ואם ורעיה מסורה. אך צר לי לאכזב אותך , בדיעבד הייתי צריכה לעזוב עוד בהריון הראשון. נכון שאנחנו נוטות לוותר ותמיד יש הרגשה שהמצב ישתפר ומנסות לעשות הכל לפני שמפרקים את הנישואין. אני יכולה להמשיך ןלכתוב ספר על ההתנהגות של בעלי אליי בתקופות הקשות שלי שהייתי זקוקה לו נואשות וכמה שניסיתי לדבר ולהסביר לו זה לא ממש עזר (ודרך אגב בעלי הוא אקדמאי בעל תואר שני ), ומה שכתבת מאוד מזכיר לי את עצמי ולכן אני רוצה לחסוך לך שנים של סבל ואכזבה מבעל שלא יודע לתמוך ולפרגן , וזה בטח שלא בגללך, זה בגלל סיבות רבות כמו איך הוא חונך וגדל ועוד גורמים רבים , לדעתי כדאי לך לפנות לעזרה מקצועית שתעזור לך להבין איפה את עומדת. ואני מאחלת לך המון בהצלחה ושתהיי חזקה בהחלטתך. ורק עוד הערה קטנה, לגבי התינוק - זה לא הגיל לחנך תינוק "שלא יתרגל על הידיים" , נהפוך הוא, בגיל כ"כ צעיר הוא מקבל את הביטחון ונרגע במגע שלך , אל תהיי קשוחה איתו .את החינוך שומרים לגיל הרבה יותר מאוחר.