שלום

יותר מלבקש עזרה אני פשוט חיפשתי לשפוך את הלב, בכל מקרה אשמח לעצה. עזבתי את הלימודים בטכניון אחרי שנה ועכשיו אני כבר חצי שנה מובטלת. עבדתי פה ושם אבל לא הצלחתי למצוא עבודה רצינית. הכי קשה לי להתמודד עם האכזבה שהנחלתי להורים שלי. אני רואה את האכזבה בעיניים שלהם כל הזמן. עם זאת קשה לי לאזור אומץ ולעזוב את הבית. איך מתנצלים על זה שאתה אכזבה?

אני אשמח אם תוכל להמליץ לי מאזור חיפה. תודה.

ברצוני לעודד אותך. זה נכון שבתחילת הדרך בודקים, מהססים, ומקבלים החלטות. את צריכה לדאוג לאושרך ולסיפוקך האישי יותר מאשר לרצות את רצון הורייך. את חיה לעצמך ולא למען ההורים. עם זאת אני מבין את עצבותך על כך שלא הצלחת.נמר חייב לתפוס את טרפו תוך 20 שניות באם תוך פרק זמן זה הוא לא מצליח אזי הוא מפסיק את המרוץ אחר הטרף מפני שהמערכת הפיזיולוגית שלו אינה מתאימה למרוץ של יותר מ 20 שניות במהירות 90 קמ"ש . בממוצע נמר נכשל בין 15-18 פעמים ביום ולמרות זאת הוא נמר וישנם המון פעמים שבהם הוא מצליח להשיג אוכל ולשרוד. מוסר ההשכל הוא שאת צריכה לא להתייאש ולנסות את הנתיב הזה או את הדרך הזו ולנסות ולנסות עד שתגיעי למחוז חפצך אני משוכנע שרק לאחר ניסוי ותהיה תגיעי למסקנה הנכונה. נכון ישנם גם מכונים המאבחנים התאמה מקצועית אולם בעיני הם בערבון מוגבל. ועכשיו לסיום משפט חכם שמנחה אותי בדרכי עד היום וזה מצליח "אדם אינו מגלה יבשות חדשות מבלי להיות נכון להתנתק מקו החוף הבטוח" תנסי ותראי שבסוף תצליחי כמובן באם יש לך רצון. בהצלחה משה

אהבתי מאוד את הסיפור על הנמר.