נישואין

ד"ר ערב טוב, בני הבכור יוצא עם חברתו כ-8 חודשים שמתוכם כחצי שנה הם גרים יחד וממשיכים לגור. בני הציע לחברתו נישואין והם מעוניינים להתחתן בעוד כ- 4 חודשים, בע"ה. אני, האמא בוחנת את מערכת היחסים מזוית אחרת ורואה דברים שבני לא רואה. כמו למשל: בת זוגתו אינה מבשלת אינה מכינה ארוחות, אינה מנקה את הבית, בני עובד קשה, עבודתו פיזית, רוב היום בנסיעות. לעומתו חברתו עובדת חצי משרה, רוב זמן חושבת ועושה איך לספק את צרכיה האישיים כגון קורסים, לימודים, קריירה, חו"ל כלומר - מה שהיא רוצה - מתקיים. יש לי תחושת בטן שמאד נוח לה לחיות עם הבן שלי, כי יש לו עבודה קבועה, בחור הגון, מאד נוח לה וכל מה שהיא מבקשת הוא עומד דום בשבילה ועושה כרצונה, מבלי שתנקוף אצבע בשבילו. ויש עוד הרבה דוגמאות שלא אפרטן פה. ד"ר, מה לדעתך עלי לעשות ו/או איך להבהיר לבני, מה עליו לעשות לקראת החתונה שיסביר לחברה שלו שיש לה מטלות וחובות כלפיו ולא רק זכויות, איך להבהיר לו שבת זוגתו נוח לה עם המצב הקיים (אני מקווה שאני טועה והיא באמת אוהבת אותו ואכפת לה ממנו ודואגת לו כמו שצריך, הלוואי). אבל, המציאות טופחת על הפניה. ד"ר, אנא תן לי עצה, הדרכה, חוו"ד מקצועית איך לטפל במערכת היחסים הנ"ל. רק אל תגיד לי שהבן שלי בחור גדול והוא צריך להערך בכוחות עצמו, ושאני לא צריכה להתערב במערכת יחסים שבינו לבינה, אבל, אין ברירה נראה לי שהבן שלי "עיוור" וצריך להעיר אותו. מצפה לתשובתך המקצועית . בברכה, אמא דאגנית