בעייה

היי, אני לקראת חתונה אבל יש לי חשש כלשהוא שהתחיל מתחילת הקשר וזה האדישות של החבר שלי...האדישות היא לא כלפיי אלא יותר כאדם אין הרבה יוזמה ללא אסרטיביות כלל אפילו עכשיו בסידורי החתונה אני זו שמששתוללת והוא בחייו הוא...ישן אוכל..חי את החיים .אני אדם מאוד אנרגטי מטבעי מאוד "עצבנית" ויש בי אי שקט תמידי וכשאני רואה אותו מצד אחד אני מקנאה ברוגע הפנימי ומצד שני האפאטיות הזו מלחיצה אותי...כמה אפשר להיות אדיש לחיים?. לכסף??? לבית??? הוא לא ממש עוזר בבית וזה בטענה כי הוא לא חושב על זה ולכן שוכח....או שאין זמן למרות שבתכלס אני עובדת יותר ממנו... לגבי משכורת וחסכון - אין לו הערכה ממשית לכסף ולכן מי שחוסך יותר (ומבזבז יותר..) זו אני.לי לא יהיה מינוס לעולם והוא יהיה במינוס תמידי@@@ הכל הפוך אצלנו באישיות...אני משוחחת ומסבירה הוא לא מדבר על כלום בקושי מפתח שיחה.נראה לפעמים שהוא חי בעולם משלו...לא הכי קל לחיות עם אדם כזה אבל מצד שני יש לו את המעלות שכשצריך הוא נרתם לעזרה הוא מכבד הוא ישר הוא גבר טוב אמין אוהב ילדים איש משפחה וכד' מה שאישה צריכה לחיים האמיתיים אבל עדיין איך מתמודדים עם החלק השני של המטבע?? לעיתים אני מאשימה את עצמי שאני לוקחת יותר פיקוד ולכן הוא לא נלחץ מכלום אבל מצד שני והדבר מוכח כשאני לא עושה -אין תזוזה.....ובמקרה של חתונה לדוגמא...אי אפשר לעשות משחקים ולחכות שהאדון יזוז או יזיז משהו....מעצבן קצת הרבה לא?.

הספקות וההתלבטו שלך מוצדקות בהחלט. את צריכה להחליט עם עצמך מה יותר חשוב לך ומה יותר מתאים לך, היתרונות שיש בו או החסרונות. לפי זה להחליט מה לעשות. אחרי ששוברים את הכוס זה קצת מאוחר מדי...........

תראי, אני לא פסיכולוגית, אך ידוע לי שתמיד לפני חתונה מתעוררים פתאום ספקות לגבי הבן זוג שהיו/לא היו מתחילת הקשר. אני חושבת שהיתרונות שהזכרת הם משהו שכל בחורה תייחל לעצמה במציאת הגבר הנכון. אך אין דבר כזה גבר מושלם, לכל אחד יש גם חסרונות, ובמקרה שלך, נכון, זה נורא מעצבן שהוא הפסיבי מבינכם, אך אם עד עכשיו ידעת את זה עליו והמשכת להיות איתו, כנראה שזה לא הדבר שימנע ממך להתחתן איתו. אני רק הייתי דואגת מהבחינה הכלכלית, הרי אין זה ייתכן שאת תהיי המפרנסת של שניכם, הוא גם חייב לקחת חלק בזה. בנוסף, זה יכל להיות נחמד מצידו לעזור לך בהכנות לחתונה, כדי להוריד ממך קצת לחץ. אני לא חושבת שניתן לשנות את אופיו ב180 מעלות אך בהחלט עלייך לפעול למען שינוי קטן, כדי להבטיח את עתידך, הרי זה מה שחשוב באמת. אני במקומך הייתי פונה אליו, מדברת איתו ופשוט מבלי לחשוב מסבירה לו מה יש לעשות ומחלקת את המטלות בינכם. הרי את בעצמך אמרת שאת זאת שבעלת הראש הגדול, אף פעם לא גרמת לו לתפוס פיקוד, ולכן הוא התרגל לכך. אז תציבי בפניו עובדה, תסבירי לו שעכשיו משאתם הולכים להתחתן יש לכל אחד אחריות שהוא נושא על כתפיו, וזה כולל גם אותו! הביעי את הרגשותייך, זה בסדר לשתף אותו ואף רצוי מאוד בכדי למגר את התופעה. הרי אם בן אדם לא מודע לבעיה, אין סיכוי שהוא יוכל להתמודד איתה או להתגבר עליה. אמרי לו את שעל ליבך... תראי איך הוא מגיב.. הציבי לו עובדות: יש ככה להספיק עד תאריך זה וזה... אתה תעשה כך וכך. אח"כ תפעילי את שיקול דעתך, אם הוא באמת נרתם לעזור לך אז מה טוב ואם לא- זה כבר משהו אחר, אולי הוא לא מוכן למיסוד הקשר הזה בכלל, אם הוא לא עוזר לך בדברים קטנים אז מה יהיה כשיגיעו הדברים המהותיים. מצטערת על האורך, מקווה שקצת עזרתי, שיהיה בהצלחה.

עינת שלום הפתרון הוא להטיל עליו משימות בלי כעס ועצבים יש פלוס בזה שהוא יחסית אליך אדיש במיוחד לקראת ילדים אבל תני לו משימות אל תוותרי וכך הוא ילמד לאט אפילו שאת לו סומכת עליו כי אחר"כ את תעשי הכל בי בהצלחה

תודה רבה על התגובות ואכן ר' כל מילה שלך במקום...