מה עושים???

דיון מתוך פורום  זוגיות חברה ותעסוקה

27/03/2005 | 21:44 | מאת: מיכל

שלום, אני בת 21 ועברתי תקיפה מינית לפני כ-4 שנים. מאז כל מערכת יחסים שהיתה לי הסתיימה כתגובה למקרה. אני מרגישה שאני במבוי סתום, כי למרות שאני מאמינה שהתגברתי ואני מסוגלת לנהל קשר עם גברים, זה איזה שהוא פרט שעדיין משנה מעט את אופן היחסים (לוקח לי יותר זמן לסמוך על משהו ולרצות להתקרב אליו) השאלה שלי היא: האם לספר לחבר על התקיפה ולהסתכן בכך שהוא יפרד ממני בגלל זה. או להשאיר אותו עם כל מיני סימני שאלה בקשר אלי ולא לספר? איך אפשר לא לתת לזה להפריע ליחסים???

לקריאה נוספת והעמקה
28/03/2005 | 10:35 | מאת: ר'

שלום לך... אני אמנם לא הד"ר ואני בגילך, אך ברצוני להגיב למה שכתבת... קודם כל אני מעריצה אותך בכך שאת כה חזקה ושמחה שהצלחת להמשיך בחייך, כי אני מאמינה שזה לא קל לעבור את מה שעברת. יחד עם זאת, אני מתארת לעצמי שזה קשה להתגבר על כך טוטאלית, ברור שזה ישפיע על הקשרים שלך עם גברים שאינך מכירה, וייקח לך זמן לסמוך עליהם ולהתקרב אליהם. אבל תראי- את בעצמך אמרת שאת מאמינה שהתגברת מלבד הפרט הזה, ובעיני זה הישג אדיר! לגבי שאלתך, אני חושבת שתמיד צריך לומר את האמת כדי להימנע מאי נעימות והצורך להסתירה כל הזמן. אמון זה דבר שנרקם עם הזמן ועל מנת לזכות בו עליך להיות את עצמך ולומר את האמת, מהסיבה הפשוטה שזה עדיין חוסם אותך באיזשהו מקום. לכן, בחור שאת יוצאת איתו, לא יבין מדוע את מרגישה עצורה בכל הקשור לקרבה אליו, אלא עם תספרי לו. אין זה אומר שאת מסתכנת, כי בחור טוב הוא בחור שיעמוד לצידך בכל דבר, וזה דווקא יכול לבחון אותו להמשך הקשר שלכם. הרי דבר כזה לא צריך להוות גורם שלילי בקשר עמו. ואתן לך דוגמא אישית- אחי, שהוא בחור מקסים(!) פגש מישהי בצבא והם היו בקשר שנתיים, והיא סיפרה לו שהיא נאנסה בגיל צעיר. הדבר לא הפריע לו כי הוא אהב את מי שהיא ונהנה להיות בחברתה. כמובן שלקח לה קצת זמן להתקרב אליו, אך הוא, מצידו, היה סבלני והיה להם קשר מדהים. לסיכום- אני לא חושבת שזה נקרא להסתכן, הרי שאם ישנו בחור שאוהב אותך, הוא יהיה סבלני איתך. אך עליך לספר לו זאת בפגישה השניה, כי בראשונה יש גם ככה מלא מתח, ובפגישה השניה תוכלי לספר לו על כך ברוגע... אך חשוב לומר את האמת! אמון צריך להרוויח משני הצדדים, אל תשכחי. אני מאמינה שברגע שתתגברי על המחסום הזה, כלומר, תאמרי לבחור את האמת והוא יביע את רצונו להמשיך בקשר, זה ישנה בפניך את כל התמונה. את כבר תראי... זה יגרום לך להבין שהוא מקבל אותך בגלל מי שאת ולא בגלל עברך, וגם עם כל המחסומים שלך. אין שום סיבה שזה יפריע לך , אם זה לא מפריע לו, נכון? בהצלחה, וישר כח!

ברמת השאלה "הפשוטה", דהיינו של האם לספר או לא - תשובתי היא שכן, אלא שלא ברגעים הראשונים, אלא כחלק מההכרות ויצירת האינטימיות. יש מה להצטער על חוויה טראומטית שעברת, אבל אין לך על מה להתבייש בזה. זה חלק ממך, ומי שרוצה את קירבתך רוצה גם לדעת על מה שעיצב את דמותך לאורך השנים. אף חבר רציני וענייני לא יסתלק לו מעולמך לאור מה שתספרי. אבל חוששני שמצבך לא ייטב רק לאור העיצה המאד פשטנית שלי. טוב יהיה עבורך להסתייע בעיבוד רגשי מקצועי של קורותייך, ותהליך התבגרותך. החסמים שהזכרת צריכים, ויכולים, להתאדות. תוכלי לקבל יעוץ באחד ממרכזי התמיכה למי שעברה התרחשות כמוך, ואם תרצי הפנייה למישהו מקצועי אחר, אשמח לסייע אם תפני למייל האישי שלי את תקציר מצבך, עם ציון מיקומך בארץ. [email protected] כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

29/03/2005 | 11:34 | מאת: מיכל

על אף שלא תוכלו לשנות את המצב הנוכחי בו אני נמצאת נתתם לי נקודת הסתכלות חדשה שנותנת לי קצת אופטימיות. תודה

מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה