פערי גילאים...

אני בת 30, חברי בן ...24.. אני מאוד נמשכת אליו למראה , לרוגע... יש לנו סקס נהדר (כמו שלא היה לי בחיים - כי סבלתי מבעיות.. עד אליו ובזכותו) אבל... אני במקום בחיים שיודעת בדיוק לאן אני הולכת ומה אני רוצה, עבודה מסודרת, דירה, רכב, ורצון בעוד כשנתיים שלוש להביא ילדים לעולם... הוא לעומת זאת, עובד בעבודה זמנית, עוד לא התחיל ללמוד, לא התחיל להגשים חלומות והצהיר בפה מלא, שהוא לא רוצה ילדים בשנתים הקרובות (ואולי בצדק). הבעיה היא שאני נקרעת בין הראש ללב, מצד אחד אני אוהבת ורוצה לזרום ולתת לזה סיכוי, מצד שני פוחדת בעוד שנתיים למצוא את עצמי במסע לחיפוש האהבה שוב... לא קשור לנורמות ולא לכלום, כמה שהגיל מבוגר יותר, יותר קשה למצוא אהבה ולהתמסד (אלא אם זה פרק ב'). אז כן, אני יכולה לעזוב, יהיה לי קשה אבל אתגבר, מאידך לקח לי שנתיים וחצי למצוא שוב אהבה, כך שאף אחד לא "מבטיח" לי שאמצע אהבה שוב.. כן, קצת מצחיק, אבל הייתי רוצה עזרה, במחשבה ,,, בכיוון... תודה.

תשאלי את עצמך האם הוא רואה בת את בת זוגתו האחרונה? יכול להיות שאת רק פרק מחייו? יש כמה אופציות- או שהוא מודע לזה בתוך תוכו שאת לא האחת, אבל כרגע את מתאימה לו. אם זה המצב- יכול להיות שבסוף המצב ישתנה והוא יבשיל וירצה איתך בקשר של נישואין, או שבסוף הוא פשוט יפנה לדרכו, כי הפרק/ תקופה שלכם יסתיימו בעיניו. יש גם אופציה כמובן, שהוא אוהב אותך ורואה בך את אשתו (אני מדברת במונחים של נישואין, כי עשית רושם שזה מה שאת רוצה לעצמך בעתיד הקרוב) ואז דיבורים כמו "לא רוצה ילד בשנתיים הקרובות" נעשים מאוד גמישים ואין לקחת אותם כחוק חקוק בסלע. סליחה על הפתיחות הברוטלית, אבל את איתו מאהבה או מבדידות? אולי את בונה ארמונות באוויר לגבי מישהו שרק מעביר איתך זמן, ואת צריכה להיות חזקה ולהבין שאת איתו מתוך צרכים נפשיים וגופניים? לטעמי, תישארי איתו. עד שייגמר, או עד שתתחתנו. במילא הוא מכניס לחייך הרבה אושר, כפי הנראה. תאמיני לי, שאם הוא לא ייקח את עצמו בידיים לגביי עבודה , לימודים, קשר וכו'- לך בעצמך ימאס ממנו!!! לאט ובטוח זה יקרה. אז תיהני לך בינתיים, אבל אל תתכני תוכניות גדולות, כי את לא יכולה להרשות זאת לעצמך.