"ספורטיביות" וקשר זוגי

החבר המתוק שלי שקוע יותר מידי בצפייה במשחקי כדורסל וכדורגל. היא פיתח לעצמו הרגל למלא ווינר יומי ואז מתהפנט מול הטלוויזיה כל ערב לשעות ארוכות, לא מתייחס אליי בכלל, כל ערב- אותו סיפור. אתה יודע מה הוא עושה, החמור? בהפסקות תשדירים הוא פתאום "מתעורר" עם איזה נשיקה על הלחי. כשנתכננים משהו, זה נהרס הרבה פעמים כי זה ככה : "יו- אבל היום יש משחק חשוב...אולי מחר? " ו- "אבל זה מתחיל בתשע ואז אני יראה רק את הרבע הראשון..." וכל מיני חרטה מהסוג הזה. הוא תמיד צפה בספורט, אבל בזמן האחרון יצא מפרופורציה. אני רוצה קצת זמן איכות איתו, במילא שנינו פנויים אחד לשני רק בערבים. אם תשאל אותי מה אני זוכרת ממנו בתקופה האחרונה, אני יגיד לך מגרשים, פנדלים, עבירות,יובנטוס, שממנטוס. איך למתן את "הספורטיביות" של חברי היקר לפניי שאני בעצמי אבעט בו???