ציפיות שלא מתממשות מבת הזוג

שלום. יש לי חברה מזה 7 שנים ועדיין לא התחתנו למרות שאנו בכיוון הזה. יש לי בעיה רצינית עם חברתי מכיוון שהיא טיפוס שנורא קלה להתרגזות, חרדה באופן קבוע, נוטה לדבר בקול רם ולדבר הרבה מאד.ואני מאד סבלן ומקשיב. וכשאני מדבר או רוצה להגיד משהו היא קצרת סבלנות, מתחילה להתעצבן ונוטה לקטוע אותי ומנסה לגנוב לי את השיחה. אני אתן לך דוגמה: כשהיינו בטיול באוניית נופש בקריביים, הכרנו זוג, ולאחר ארוחת הבוקר כשהיינו לבד היא החליטה שאני נדלקתי על הבחורה ההיא (למרות שבאמת לא הסתכלתי עליה בגלל), היא העליבה אותי ועזבה אותי באנייה הגדולה, כל היום רק חיפשתי אותה. דבר שגרם לי מפח נפש עצום. היא מאד שתלטנית, רגזנית על דברים של מה בכך.דבר שגורר ויכוחים רבים. ומריבות היא לא אוהבת לעשות דברים משותפים כמו למשל לשחק שחמט, שש בש או סתם לרכב על אופניים, או טיול זוגי (רק אם זה עם חברים), רק הטיול הספורטיבי שלה , כשלא ישעמם לה. אני מרגיש שהזוגיות שלנו על הפנים. אני חושב שהיא מנצלת את שלוות הנפש שלי והאישיות היציבה שלי כדי להתמך בי. אני ממש מדוכדך על כך. אני נותן את הנשמה בקשר וכל מה שאני מקבל זה סטירה לפנים. אני חושב שאני האשם בכך שאני יותר מדי טוב אליה. ולא מעניש אותה על מעשיה. הבעיה היא שאני מאד זקוק לחום אנושי וחיוך. זה מאד חשוב לי. מספיק יש לי אמא שגידלה אותי ללא חיוך ועם בכי. (וזה לא באשמתה מכיוון שהיא שיכלה בן במלחמה) ולכן מאד חשוב לי שבת זוגי תהא שמחה ועם חיוך כי באמת אין לה שום מחסור. אגב שמתי לב שגם לאמא שלה היא מתנהגת כך, אמא שלה מאד טובה וסלחנית אליה. בקיצור הבחורה מאד טמפרמנטית (יכול להיות שזה בגלל שהיא ג'ינג'ית?), וקשה לי מאד איתה. אני ניסיתי להיפרד ממנה, אך היא כל כך היתה נגד, ובמקרים קיצוניים איימה להתאבד. ותמיד ניסתה להתפייס איתי כאשר לא דיברתי איתה. אני ממש לא יודע מה לעשות, מה יהיה בעתיד ואיזה עתיד לפנינו. ואני ממש מדוכדך מיזה כבר הרבה זמן. אני ממש מפחד מזה שנגור ביחד. תן עיצה. אייל