איך מתנהגים? או מה בחורים באמת רוצים?
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אף פעם לא חשבתי על כך, אבל בד"כ כשאני יוצאת עם בחור כמעט תמיד קורה שאנחנו כבר מתמזמזים על הפגישה הראשונה. אני בת 23 ורוב הבחורים שאני יוצאת איתם מבוגרים ממני בכמה שנים. רציתי לדעת מה באמת נחשב "נורמלי" או "מקובל" לעשות, האם זה בסדר מצידי "לתת להם" או לא? אני שואלת את השאלה הזו, כי אני עוקבת קצת אחרי תגובות של אנשים בעניין ואני רואה שמצד אחד הרבה בחורים יאמרו שהם יתייחסו לבחורה יותר ברצינות אם היא תדחה אותם מבחינה מינית לפחות בהתחלה, מצד שני, הרבה מהבחורים האלה גם לא שוללים סטוצים והם בעצמם יוזמים חלק מהפעילויות המיניות האלה.. ומצד שלישי חלקם גם מתייחסים אח"כ לבנות אולי בצורה זולה. קרו לי מספר מקרים שאחרי פעילות מינית כלשהיא, בחורים היו פחות רציניים או התייחסו אלי יותר בקלילות מאשר ברצינות. מצד שני, תמיד חשבתי שכשמגיעים לגיל בוגר, הדברים האלה כבר לא באמת משנים ומכיוון ואנחנו "בוגרים" אנחנו כבר לא משחקים במשחקים של גיל טיפש-עשרה. אז אני די מבולבלת עכשיו. מצד אחד הם יוזמים ואח"כ משנים את דעתם? ואם בחורה יוזמת - מה היא בשבילם? אני יודעת שתמיד תהיה "מלחמה" בין המינים וכיו"ב, ואולי זה ישמע קצת פרמיטיבי לומר, אבל אני שמה לב שבחורים יותר נהנים להשיג את הבחורה שלהם בדרך המסובכת - לנסות לצוד אותה כדי שאח"כ הם או יכבדו אותה יותר או יהנו יותר מהקשר. אני לא מבינה למה זה ככה, ולמה צריך את כל המשחקים האלה, פתאום כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת איך באמת מתנהגים כשיוצאים עם מישהו. תמיד נראה לי שאם אני לא "אתן" לו (אפילו אם זה רק להתנשק) הוא לא ירצה אותי או יחשוב שאני לא מעוניינת בו. דיברתי עם ידיד שלי והוא אמר שיכול להיות שאני באמת "קלה" מידי להשגה ואולי אני צריכה לשקול להיות מתונה יותר אם אני רוצה שבחורים ירצו אותי. למרות שאני לא חושבת ככה על עצמי. דברתי גם עם אמי והיא אמרה שלא מתנשקים בפגישה הראשונה. אז צחקתי ואמרתי לה שזה דור אחר וצעירים היום מתנהגים אחרת ומתייחסים בצורה יותר חופשית למין מאשר בדור שלה. בנוסף, יצא לי לדבר עם חברים אחרים והם לא הבינו את הבעיה. יש לי חברות שבעד סטוצים והן לא רואות בזה בעיה. יותר מכך, הן גם לעגו לי שבכלל אני מושפעת מהצורת יחס של הבחורים איתם הייתי ושהגיבו בצורה "שלילית". הן אומרות שבחורים כאלה הם פרמיטיבים ולא שווים את היחס שלי אליהם. אז מי צודק? מה נכון? ועכשיו ככל שאני חושבת על זה, אולי אני באמת לא יודעת איך מתנהגים ואיך מקובל להתנהג היום ובגיל שלי ובגילאים מבוגרים יותר. אשמח לקרוא תגובות רציניות בעניין גם מהד"ר וגם משאר הקוראים. תודה!
ממש לא כדאי להכנס למבול החנטרישי של העיצות בנוסח "אל תהיי קלה להשגה" או "אם לא תתני לו הוא ילך". עיצות סבתא שכאלו היו בדור שבו הבנות התאימו את הקוד ההתנהגותי שלהן ביחס לציפיות הגברים. העולם הזה כבר שייך להסטוריה. תוכלי להעזר בכתבה שמצויה באתר שלי (הקלקה מעל תמונתי), במדור על זוגיות ומיניות, שהכותרת שלה: ספר הבישול של אומנות החיזור (גוללי מהר עד לאחר אמצע הדף, ואח"כ לאט, עד שתמצאי). הרעיון המרכזי הוא שאין לקבוע כללי יסוד, כי זה ממש לא בוגר, ולא עוזר. מה שכן טוב לעשות, זה לחזק אצלך את יכולת קריאת המצב, והיכולת להתנהג בהתאם לתחושה הפנימית האמיתית שלך. אם את מרגישה שאת מתקשה בכך, בהחלט כדאי להעזר לתקופה קצרה באיש מקצוע שאיתו תנתחי מספר ארועים, כדי להגיע לתובנה טובה יותר אודות הדרך בה מייצרים הלימה בין המציאות ובין התפיסה שלך, ואח"כ ליכולת לנתב התנהגות שתואמת את רצונך ותחושתך. אם וכאשר תרגישי צורך בכך, ותרצי הפנייה למישהו מתאים, פני אלי דרך מנגנון הקשר שבאתר שלי, עם איזכור קצר של העניין, וציון מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם