חוסר התאמה

שלום, אני לא יודעת איך להתחיל את הסיפור שלי, אני נשואה שלוש שנים (ביחד עם בו זוגי 8 שנים), יש לנו ילדה מקסימה בת שנה וחצי. בעלי כבר תקופה ארוכה בכול זמן שאנו מנהלים וויכוח (בכל נושא) הוא שולף את המשפט אנחנו לא מתאים צריך לפרק את החבילה. אני רוצה לציין שאנחנו מאוד אוהבים אחד את השני (כך אני מאמינה), כאשר אנו מגיעים למצב כזה אנו מדברים על זה ומנסים להגיעה לפיתרון. הוא טוען שאנחנו מאוד שונים, אני לא מסכימה איתו על כלום. אני לא חושבת שאנחנו כל כך שונים, במיוחד עם השנים אני מאמינה שאנחנו יותר דומים מהרגיל. אני לא יודעת מה לעשות בעקבות כל משבר קטנטן הוא רוצה להפרד. אני רוצה להוסיף לבילדותו הוריו עברו גירושים מאוד מכוערים, וגם לפני זה הזוגיות שלהם הייתה גרועה. מה לעשות? לוותר, להפסיק להילחם ולפרק את החבילה? כיום אני בת 28, אני לא רוצה להתעורר עוד עשר שנים ולהשאר לבד.

אם אתם אוהבים אחד את השני, למה לפרק? תראי, כשהייתי צעירה, אני זוכרת שההורים שלי לפעמים היו רבים ככה שבכל הבניין שמעו אותם. לא קללות או התעללות מילולית, אבל כשהם רבו, הטונים הגיעו גבוה ולפעמים הם אפילו לא דיברו במשך היום. אבל מה? הם אהבו אחד את השני. כשאבי היה מדבר עם חברים או אנשים, הוא תמיד היה מפאר ומשבח את אימי, שהיא חכמה, שהיא טובה, שהיא הרבה יותר ממנו ומזל שיש לו אותה, וככה גם להיפך. וכשהבעיות לא היו ביניהם, אלא מולם, הם תמיד היו יד ביד מנגד. ומאז שאבי ז"ל נפטר, אני רואה כל הזמן כמה הוא חסר לה, היא אפילו מתגעגעת למריבות. והם אהבו אחד את השני, והמריבות קרו כי לכל אחד יש קריזות וחוסר סבלנות, במיוחד עם גרים יחד כל כך הרבה זמן ומנהלים ביחד בית, יחד עם כל הלחץ והאחריות. אז יש עצבים. זה לימד אותי, שלא כל פעם שבעלי ואני רבים, אז זה אומר שצריך לסיים. אם אחריי מריבה יבוא חיבוק, יבוא חיוך, ותוכלו לצחוק קצת על המריבות ביניכם, הכל יהיה בסדר. אני מאחלת לכם נישואים מאושרים!