בטחון עצמי נמוך

שלום! אני סובל כבר הרבה זמן מבטחון עצמי נמוך.אז ככה:מאז ומעולם הייתי ילד ביישן ושקט,אחד שאהב לשבת בשקט בכיתה,לא למשוך יותר מידי תשומת לב,רוב ילדותי הייתי ילד פחדן וחסר בטחון עצמי אך כשעליתי לחטיבת הביניים המצב השתפר אך עדיין הייתי שקט ביחס לשאר,עם זאת עליי לציין שמעולם לא היו לי בעיות חברתיות.תמיד היו לי המון חברים וכו'. לקראת סוף י"ב הגעתי למסקנה שנמאס לי מהמצב הזה ושאני חייב לשנות אותו,אז שיניתי את התדמית החיצונית שלי וזה באמת עזר לי.הרגשתי יותר טוב,התחלתי גם לצאת עם בנות אז זה שיפר את הרגשתי שכנראה אני בכל זאת בסדר,התגייסתי לצבא ושם היה לי טוב מבחינה חברתית,הייתי מקובל על כולם,כולם אהבו אותי ואפילו קודמתי ממש מהר לתפקידים בכירים(אני איש טייסת F-16),התפקיד היה קשה,מאוד קשה אבל היה לי טוב מבחינה חברתית,באותה התקופה של הצבא גם יצאתי עם לא מעט בנות וגם היו לי שלושה חברות.בכל הזמן הזה הבטחון העצמי שלי היה בשמיים,הייתי מאושר וגאה.הבטחון העצמי הנמוך שסיפרתי עליו כשהייתי ילד חזר אליי לקראת השחרור והסיבה לכך היא שאחד העמיתים שלי בטייסת זרק לעברי מילה פוגעת.אני ממש נפגעתי,לקחתי את זה ללב,לקח לי המון זמן לצאת מזה,כל הזמן ניסיתי לחשוב מדוע הוא אמר את זה וכו'.בסוף לאחר מספר חודשים שכחתי מזה אבל מאז(כבר 6 חודשים)הבטחון העצמי שלי ממש מרוסק.לגמרי.אני מרגיש שכל מה שבניתי הלך לגמרי.שהילד הקטן והפחדן שהיה חזר והוא חי ונושם בתוכי שוב במלוא העוצמה.כמו כן עליי לציין שחברתי שאהבתי נפרדה ממני לפני 3 חודשים בגלל סיבות כאלו ואחרות מה שתרם עוד יותר למצב הרע שאני נמצא בו גם ככה.נכון לעכשיו אני מרגיש שאני כבר לא מספיק טוב,שהחברה לא מקבלת אותי,שאני נראה שונה(פיזית),שאני לא מספיק יפה ולא מספיק טוב וזה הורס אותי.נהייתי פראנואידי ובכל פעם שמישהו צוחק ליידי אני נכנס לפחדים שאולי זה עליי.ומדוע הוא צוחק?האם זה עליי?זה מכניס אותי לדכאון מיידית ואז אני פשוט רוצה לבכות או אפילו למות.ממש רע לי,אני כבר לא בטוח בעצמי,באיך שאני נראה,בכלום,כשאנשים שעוברים ליידי ברחוב מסתכלים עליי וזה פשוט מפריע לי,אני מפחד מזה-ממבטים חודרניים כי אז אני לא מפסיק לחשוב למה?למה מסתכלים עליי ככה?מה לא בסדר בי?ושום דבר לא עוזר לי,היו לי לא מעט חברות,אני נראה די טוב,יש לי די הרבה חברים אך עדיין אני מרגיש שהכל שונה,שהעולם שונה אליי.איך אני יכול לשפר את הבטחון שלי?בבקשה עזור לי!ממש רע לי!

התיכון הוא תקופה של 6 שנים, כל אחד עובר אותה אחרת, יותר או פחות טוב, אבל בתיכון לא מקבלים את "האדם הסופי" שנהיה למשך שארית חיינו. לכן, כדאי לך להסתפק בזכרונות רעים מהתקופה הזו, אבל לא להיתקע בתוך הראש של אותו נער בן 16-17-18 שלא "התחבר לעניינים". וזה מה שאתה עושה- נתקע בתוך הילד שהיית בגיל 17 ומשם כל הצרות. ב'- היית לך תקופה יותר טובה בצבא, ואני בטוחה שבמסגרת הבאה שלך תהיה לך תקופה עוד יותר טובה,אבל תבין שלא מילה טובה או מילה רעה צריכות לפגוע בביטחון שלך. אל תהיה כל כך שברירי, בצורה שכל מילה או מבט שאתה לא אוהב יחזירו אותך אחורה לילד הביישן שהיית. גם יש לך בעייה של מודעות עצמית גבוהה מידיי, בגלל זה אתה ער למבטים ולידיעה שבטח חושבים עלייך דברים. כל זה נכון לגביי כולנו, אבל לא אמורים לייחס לזה חשיבות כמו שאתה עושה. שמע, תתלבש איך שגורם לך להיראות טוב, תגיד מה שיש לך להגיד , תסתכל גם על אנשים אם בא לך, דבר גם על אנשים אם בא לך. העניין איתך הוא מודעות עצמית גבוהה מידי, שגורמת לחוסר הביטחון. אתה מעצים כל שטות למימדים של "מה זה אומר עליי? אז מה צריך לעשות?" וזו הטעות שגוררת איתה את כל הסבל הזה. שמע , כולנו שונים, גם אם חלק מאיתנו באים ב"עדרים" כמו כבשים, וכולנו רוצים להרגיש נוח עם עצמנו, אז תעשה "שלום בית" עם עצמך , תפסיק להציק לעצמך, והכל יהיה בסדר.