מה קורה איתנו, מישהו יכול להסביר?

אז ככה... בעלי ואני נשואים 6 שנים, אני בת 28 והוא בן 33. יש לנו 2 ילדים (בגילאי שנה ו- 2.5). תמיד התגאיתי בקשר ביננו וחשבתי שאנחנו "החברים הכי טובים". בחודשים האחרונים (כחצי שנה, אולי קצת יותר) החלה התדרדרות בקשר אשר באה לידי ביטוי בכמה צורות: 1. אני מרגישה שהוא "משעמם" אותי- הבדיחות שלו לא מצחיקות אותי, קשה לי לפרגן לו בעבודה (ולא מטעמי קנאה אלא כי ... לא ממש אכפת לי), לפעמים ממש אין לי סבלנות כלפיו. 2. אני שונאת, אבל ממש שונאת את משפחתו. זה תמיד היה אבל בזמן האחרון צבר תאוצה כתוצאה מריבים שלי עם אחיו ואימו. 3. אנחנו מקיימים יחסי מין לעתים מאוד רחוקות (פעם בחודש). אני לא נמשכת אליו ומפריעות לי בעיות שעבר לא הפריעו לי אצלו (השמנה לדוגמא). 4. כשהוא חוזר הביתה מהעבודה אנחנו בוהים בטלויזיה והולכים לישון כמעט בלי להחליף מילה כמה פרטים שאולי חשובים לגביי: אני בעלת תואר שני, בעבר עבדתי במשרה טובה אך פוטרתי לאחר הלידה (ליתר דיוק נרמז לי עבות שעליי להתפטר...) אך מאז אני נמצאת בבית עם שני ילדינו. אני נהנית איתם אך גם מעט מתוסכלת. אין לי עזרה, אני מטפלת בהם לבדי ולכן מאוד שחוקה. לא מצאתי עבודה שתשתלם לי כלכלית (כדי לממן 2 גנים) לכן אני בבית. עוד דבר- אנו מסורתיים ואף לא לרגע קט לא עלתה בדעתי המחשבה לבגוד בו. עם זאת לא אשקר, ואומר כי חסרה לי "אש" בחיים. ושאלתי: אני כבר לא בטוחה שיש כאן אהבה בכלל, אבל ממש לא רוצה לקבור את הקשר, ראשית בשביל הילדים, ושנית כי אני זוכרת את הימים הטובים בהם היה לנו טוב. האם יש סיכוי "להחזיר את האהבה" מהמצב המתואר? אני בטוחה שבעזרת יעוץ נוכל לשקם את הקשר כי אני יודעת שאנו מסוגלים לתקשורת מעולה. אבל אני שואלת לגבי הרגשות- האם רגשות הן דבר הפיך?? תודה, אני.

נראה לי שהתשובה נמצאת בתוכן הצגת הבעיה. את משכילה שלא מממשת את עצמה בתחום המיקצועי, יחד עם זה שאת עסוקה עם הילדים יש לך זמן עם עצמך ועם מחשבותייך ולא מן הנמנע שאת נכנסת למצב של רחמים עצמיים, לא באשמתך. הסיטואציה הנוכחית עם הבעל היא תוצאה. לדעתי את צריכה באמת חוויות מתקנות: כמו למשל ללמוד משהו, להתנדב פעם בשבוע, לעסוק בתחביב, לפתח קשרים עם אנשים חדשים,לצאת עם חברה טובה .בקיצור למצוא זמן לעצמך.אם המשפחה שלו מעצבנת אותך בצדק או שלא בצדק,לא חייבים להתראות איתם לעיתים תכופות. אגב, את יכולה להרחיב את חוג החברים באמצעות ההורים של החברים של הילדים. בקיצור לשים את עצמך בעדיפות הנכונה במיכלול השלם של מעגל החיים.ללא שום קשר להמשיך ולחפש עבודה בהצלחה אביב(סתם מישהו שקרא התרשם ורצה לעזור)

בטח ברגשות הן דבר הפיך. תתחילי את השינוי בעצמך- תתנהגי כלפיו יותר בחיבה, תיזמי שיחות (גם אם אין לך חשק), תזמי מין, תזמי יציאות יחדיו, בקיצור תתנהגי אפילו כאילו אתם בתחילת הקשר, כמה שזה נשמע מצחיק. יכול להיות שאין לך חשק לכל זה, אבל זה יכול להיות הסטרטר שיניע את על מערכת היחסים שלכם במחדש, כי אם בעלך יחזיר לך באותה צורה, ופתאום יתחיל ליזום בעצמו ולפרגן והפגין את חיבתו ואהבתו מחדש, כל הרגשות יחזרו אלייך. הוא יבחין בשינוי בך, וזה יכול לחולל שינוי אצלו, וכשיחול בו השינוי, אז את תרגישי בזה, ורגשותייך יחזרו להיות כמו "בימים הטובים". לא סתם אומרים שצריך להשקיע בקשר כל הזמן, ליזום ולחדש כל הזמן, אחרת הוא גווע, ואם את מכירה את הביטוי "להתאהב כל יום מחדש", אז זה לא קלישאה, זה באמת ככה, וצריך תמיד להתמיד והשקיע ורק ככה האש נשמרת.

לא רוצה לבאס אבל מהניסייון שלי ברגע שזה גווע זה גווע. אתם יכולים לשחק בכאילו הכל בסדר לעבוד על החברים המשפחה הילדים אבל לא על עצמכם מצטער שככה אני כותב אני הייתי במצב הזה כמה שנים ועכשיו אני מצטער שלא חתכנו אחרי שנה משכנו את זה יותר משבע שנים שהתבזבזו ,עכשיו נפרדנו ואני יוצא לדרך חדשה חבל שלא עשיתי את זה קודם לילה טוב