יחסים לא טובים

שלום רב! בעלי ואני נשואים באושר כ-3 שנים, ומכירים כמעט שמונה שנים. הוריו פרודים כ-18 שנה ולאביו יש ידועה בציבור (היא חלק מהסיבה לפרידה). אימו לבד מאז. הוא ואחותו היחידה לא אוהבים (במילים עדינות) את האישה השניה משום שהם מרגישים שהיא הסיבה שאבא עזב את הבית. בת הזוג מחזירה להם מצידה ביחס קר ומנוכר, לאחר שגילתה שלא תוכל לקנות אותם במתנות. בעלי כיום בן 26 ואחותו בת 20. בפעם הראשונה שבעלי הביא אותי לבקר את אביו, קיבלתי יחס מגעיל מצידה של האישה. לא הבנתי על מה ולמה, אך לא התעמקתי בכך. היחס המגעיל נמשך, וגרם לריחוק בין כל הצדדים. הוחלט לערוך שיחת הבהרה בה נכחו בעלי ואני, אביו, אחותו והאישה. היא התוודתה שהיחס שקיבלתי ממנה נבע מהקשר הקלוקל שיש לה עם בעלי... מאז חלפו להן 8 שנים והמצב רק מתדרדר. אנו כמעט ולא רואים את אביו, ושיחות ההבהרה התקופתיות (פעם בחצי שנה-שנה) כבר לא עוזרות. אנחנו לא רצויים בביתם והם לא נענים להזמנותינו. לפני 10 חד' ילדתי בת מקסימה, שבשל המצב לא ממש מכירה את סבא שלה. האישה החמירה את התנהגותה כלפינו, וטורחת להזמין (בקושי) רק את האחות לימי שישי, ומצליחה ליצור תסכול רב אצל בעלי שחש מקופח. למרות כל האמור, זה לא מפריע לאביו של בעלי להתלונן באוזניו עד כמה הוא מתגעגע לנכדתו (!!!!). אביו טוען שהוא נתון בין הפטיש לסדן. הוא מצידו מעוניין להיות איתנו בקשר, ולראיה הוא מזמין אותנו בכל פעם שהיא לא נמצאת בבית. זה לא מספק אותנו שכן זה פעם בכמה חודשים, וחוץ מזה זה נותן תחושה לא נעימה, כאילו "כשהחתול לא בבית, העכברים חוגגים". בכל פעם שנפגשים באירועים משפחתיים היא מתעלמת בהפגנתיות מהשלום שלי, והיא גם מספרת עלי שקרים כאילו אני זו המתעלמת ממנה. בפסח האחרון ביקש חמי כי אנו נעשה צעד לסיים את הקשר המתסכל הזה, בכך שנמחל על כבודנו ונגיד לה שלום. נפגשנו ב"הרמת כוסית" במקום העבודה של חמי, ובאתי ואמרתי שלום ואפילו הסתכלתי עליה לראות מה תגובתה. היא כלל לא העיפה מבט לעברי ואף הפנתה לי את גבה. פגועה ומושפלת נשבעתי לעצמי שלעולם לא אעשה זאת יותר (עד כמה אתן לה לדרוך עלי, במיוחד שמעולם, אבל מעולם לא עשיתי לה כלום!!!!!!!!) בעלי סיפר לאביו על כך, אך הוא בשלו- יכולנו לעשות יותר, יכולנו לפייס את דעתה.... אני את שלי עשיתי, לא מוכנה להשפיל את עצמי יותר!!! היא ממשיכה לשקר לחמי ולספר לו שכלל לא פניתי אליה, ושהתעלמתי ממנה. למזלי בעלי ועוד כמה פועלים הם עדי שאכן ניסיתי לפנות אליה, אך קיבלתי ממנה הפניית גב משפילה. חמי מאמין לה, וממשיך לתלות בנו את האחריות לקשר הקלוקל. אין לי כוח יותר למשחקים הילדותיים הללו, אחותו של בעלי היא היחידה שעוד מקבלת יחס סביר (מאז ומעולם היא הייתה "הילדה הקטנה של אבאל'ה"). למרות כל הבקשות של חמי לשיקום היחסים, הוא מבחינתו מזמין רק את האחות בימי שישי, ולא מבין למה אנו פגועים. הכי כואב לי על ביתי שלא תזכה להכיר את סבה, אך אם המחיר הוא כבודי העצמי, היא לא תכיר אותו. לא אתן עוד שישפילו אותי כך. אודה לך אם תוכל לתת לי רעיון איך להצליח לקרב בין הצדדים, ובעיקר בין בעלי לאביו מבלי שהדבר יפגע בנו ובי בפרט. (איכשהו הפכתי להיות הסיבה ליחסים הללו- לדברי האישה- למרות שאני מכירה אותם רק 8 שנים והיחסים הם כך כבר 18 שנה...). סליחה על אורך היריעה, ותודה מראש על כל תשובה שתינתן. מאיה

מאיה שלום אני חושבת שפשוט אל תלכו לשם יותר ושהסבא רק הוא יבוא אליכם לראות את הנכדה אם זה באמת חשוב לו , היא נשמעת אנוכית וקרה ולכן חבל לכם להרוס את הזוגיות שלכם בגללה, תבקשו מהסבא לבוא אליכם וממנה תתעלמי לגמרי בי בהצלחה

ד"ר יקר, ראשית דבר- ברור לכולנו שהאבא היה עוזב את האימא בכל מקרה. העניין קצת יותר מסובך, ורק כדי לסבר את האוזן אגיד, שבתקופה בה האבא שקל לעזוב את הבית התרחשה טרגדיה במשפחה (האחות נפצעה אנושות בתאונת דרכים) והאישה השנייה, שעד אותו זמן הייתה ידידת המשפחה, "ניצלה" את המצב הרגיש מאוד ו"גנבה" את ליבו של האבא (בפינוקים ותפקוד כאישה שלא הייתה לו בבית- והמבין יבין) וכל זה בזמן שהאימא התפרקה לרסיסים בבית החולים ליד המיטה של ביתה. זו הסיבה שבעלי ואחותו "מאשימים" את האישה השנייה. בעלי טוען שאם קודם האבא היה עוזב את הבית ורק אז היה מתחיל לצאת איתה, הוא היה מקבל אותה בשמחה למשפחה. רק בגלל שזה נעשה עוד בטרם עזב אביו את הבית ובמיוחד לאור המצב הקשה בו הייתה שרויה המשפחה, רק בגלל זה הוא לא מקבל אותה ואף סולד ממנה. ולמרות כל זאת, לבעלי ממש לא איכפת להשאיר את העיניינים כמות שהם... ולראיה- חלפו להן 18 שנה ללא שינוי לטובה, אלא רק החמרה. ולאישה האחרת אין יותר עיניין עם בעלי, זה הפך להיות עניין שלה איתי (ואין לי מושג מהו...). היחסים הקרירים שהיו להם כל השנים התנהלו על מי מנוחות, פחות או יותר, ורק מהרגע שאני הגעתי ה"מלחמה הקרה" הפכה להיות "מלחמה גרעינית". באחת משיחות ההבהרה הרבות שעשינו, היא טענה ששתינו מחוץ למשפחה, כלומר ששם המשפחה שלנו שונה מזה של האבא וילדיו(זה היה לפני שנישאתי) ולכן עלי להבין יותר את הקושי שלה בלנסות להתקבל למשפחה (אחיו של חמי אינם מדברים איתה). ברגע שהתחלנו לדבר על חתונה, הרגשתי מיד ריחוק נוסף מצידה, שהתדרדר ליחס פוגע. האם ייתכן שהיא מקנאה בי על כך שאני "זכיתי" בשם המשפחה לו היא מייחלת כבר 18 שנים?? או שאולי אני סתם מחמיאה לעצמי....? ובכל זאת, מה עושים? כמו שאמרתי, לבעלי מתאים השקט התעשייתי הזה, ואילו אני נאכלת מבפנים על כך שאנחנו לא מרגישים "משפחה" מהצד הזה... מחכה לתשובתך! תודה ולילה טוב, מאיה

הי מאיה. מקווה שזה בסדר שאני מתפרצת לדלת סגורה... יכול מאוד להיות שאותה אישה כבר כל-כך רגילה ששונאים אותה וכ"כ רגילה להיות "הכבשה השחורה" של המשפחה, עד שהיא מראש מניחה שאת נגדה, למרות שאני כמובן מאמינה לך שלא עשית לה כל רע. זה כנראה כבר משהו מובנה בתוכה, אחרי שנים שהיא נאלצה לספוג יחס לא אוהד (בלשון המעטה) על כך ש"גנבה" את לבו של האב. במאמר מוסגר מאיה, אני חייבת לומר שאין חיה כזאת, "לגנוב" גבר מאשה. גבר שבוגד באשתו עושה זאת במודע, לא מדובר באדם עם פיגור שכלי או אדם שיש לו בעיה בהפעלת שיקול דעת בריא. בגידה/התאהבות בבן זוג מחוץ לנישואים מעידה על כך שהקרקע היתה מתאימה לכך, כלומר - היו בעיות במערכת הזוגית שגרמו לבעל או לאישה למצוא בן/בת זוג אחר. אדם הוא לא חפץ ואין אפשרות "לגנוב" את לבו משום מקום... אני לא מסנגרת על בגידות ובוודאי שאני לא בעד בגידות כאורח חיים, אבל אני בהחלט טוענת שצריך שניים לטנגו, וגם לבגידה. אין שום הגיון להאשים את האישה כאילו היא האחראית היחידה. אני מבינה את הצער שלך על כך שילדתך כמעט ולא מכירה את הסבא שלה, ואכן חבל למנוע ממנה את הקשר הזה. הייתי מציעה לך לנסות ליזום שיחה גלויה וכנה עם חברתו לחיים. שימי בצד את כל השקרים שלה לגבייך, שימי בצד את כל ההסטוריה הלא מוצלחת ביניכן, הזמיני אותה לפתוח דף חדש ונקי למען כל האנשים היקרים ללב של שתיכן (הרי יש ביניכן דברים משותפים/ אנשים שיקרים לשתיכן וזה כבר בסיס טוב להתחיל ממנו) תגידי לה שאת מרגישה שהיא מתרחקת ממך ושהיא כועסת עליך, תשאלי אותה למה, תזמיני אותה לדבר ולפתוח את הלב - אולי תשמעי דברים שהם חדשים לך והם יאירו לך באור אחר את ההתנהגות שלה ? את צודקת, יכול מאוד להיות שהיה לה נוח יותר לראות את שתיכן כ"מנודות" מהמשפחה, וכשהפכת לאחת מהמשפחה היא פתאום הרגישה קנאה וביטאה את זה בהתנהגות מתנכרת וכועסת. הניחוש שלי הוא שהיא באמת מרגישה מנודה במשפחה, ושגם אם היא לא מראה את זה החוצה - היא מאוד תשמח אם תיזמי שיחה פתוחה ותציעי את ההתקרבות הזאת בין שתיכן. מה יש לך להפסיד ? (אל דאגה, אינך מפסידה את כבודך העצמי, להיפך: אם את היוזמת של שיחה כזו, ללא ספק את האדם הגדול והבוגר מבין שתיכן, והכבוד העצמי הוא כולו שלך).