לא מצליחה להתאהב..

יש לי בעיה רצינית ואני לא בטוחה אם יש לזה פיתרון.. אני לא כ"כ יודעת איך להתחיל..אבל רב הקשרים הזוגיים שהיו לי (והיו לא מעט) הבחור בחר אותי,כלומר הוא יזם את הקשר ואני יצאתי..בלי בכלל להבין אם אני רוצה או לא. פעם אחת בחיים שלי הרגשתי מה זה להיות מאוהבת,וזה היה כשאני התחלתי עם מישהו באוניברסיטה..הייתי ממש בעננים ,התרגשתי מכל שיחת טלפון ,וממש הרגשתי מה זאת אהבה (זה קרה לפני 4 שנים)זה נמשך 3 חודשים בלבד ,והסתיים ככה סתם. בסופו של עניין,מאז אני לא מצליחה להחזיק הרבה זמן קשר,ואני לא מצליחה לפתח רגשות כלפי אף גבר שיצאתי איתו בשנים האחרונות. בשנה האחרונה היה לי קשר עם גבר מדהים-שאהב אותי ממש בטירוף..אבל אני לא הרגשתי כלפיו אהבה,ולכן החלטתי לסיים את הקשר(הוא היה מעונין להגיע עד חתונה ומאחר ולי זה לא התאים נפרדנו לפני חודשיים) מה לעשות??האם להתפשר ולהיות עם גבר שהוא אוהב אותי,ואני ,,יתרגל אליו?? האם לא לוותר על אהבה,לפחות בהתחלה של הקשר?? בנוסף..אולי הבעיה היא שאני מוכנה להתפשר אם מי שמעונין בי-ואז אני שוב פעם חוזרת על זה ,אני מנסה לחשוב -היכן הבעיה? טוב..מצטערת שזה קצת ארוך תודה על כל מענה רוית

יש לי את אותה הבעיה - גם לי היה קשר של מישהו שנתן בשבילי הכל אבל לא הצלחתי להתאהב בו... כנראה כל הקשרים שהיו לך זה "פשוט לא זה". אולי לא פגשת את הבנאדם הנכון. והרבה אנשים מחפשים את האדם הנכון. גם אני מוצאת את עצמי שואלת את עצמי אותה השאלה איך זה שאני רואה כ"כ הרבה זוגות יופים ואוהבים ומאוהבים ורק אני עדיין לא מצאתי. והעצוב מכל שכל מי שאני מתאהבת בו לא באמת רוצה אותי. אז מה אפשר לעשות? ..... בכל אופן, לפעמים אני מקנאה באנשים שיכולים שלא להתאהב כי אולי אז היו לי חיים יותר קלים.

רוית שלום, לדעתי מה שיכול לעזור לך (בהנחה שאת רואה את המצב שאת מתארת כבלתי רצוי מבחינתך ודרוש שינוי,כמובן) כהתחלה זה לשאול את עצמך מה את רוצה,מה את צריכה.את חייבת לברר עם עמך מה הציפיות שלך ממה שנכנה "קשר". הצעד הבא יהיה לברר האם הציפיות האלה הם "באמת" שלך,זאת אומרת, כמה מהן באמת שייכות לרוית וכמה הן מושפעות מהסביבה ממה שנראה לך שצריך להיות. בכדי להבהיר את עצמי הייתי רוצה,ברשותך,להדגיש את ההבדל בין "אהבה" לבין מצב של "התאהבות"-מכיוון שכמו שזה נראה את די מערבבת בינהם. אהבה זהו רגש של מחויבות הדדית תוך כדי שמירה על עצמיותם של בני הזוג.היסוד החשוב ביותר באהבה הוא הנתינה,אהבה נובעת מבחירה של ביני הזוג מתוקף היותם פרטים עצמאיים. לכן באהבה יש מרכיב חזק של ידיעה, כלומר אתה צריך להכיר את מי שעומד מולך בכדי להחליט מה באמת אתה מרגיש כלפיו והאם אתה רוצה "לחיות עם זה".זאת הסיבה שאהבה היא משהו יותר יציב וארוך טווח . עכשיו, למרות שזה ישמע מוזר התאהבות לפחות בכל הנוגע למאפיינים היא ההפך הגמור מאהבה למרות שבדרך כלל הן אינן מופרדות והן מופיעות ביחד (כשהסדר לא משנה). התאהבות ידועה גם כ"אהבה ממבט ראשון" זהו רגש מאוד חזק כלפי מושא ההתאהבות שמתחיל פתאום (במובן הרחב של המילה) אין בו יסוד רצוני או שליטה. את רואה משהו, מדברת איתו פעם ומבלי ממש לדעת עליו כלום בוםםם!!! הוא הבן-אדם המושלם.התאהבות מלווה כפי שהבנת באידיאליזציה מטורפת בדר"כ של מושא ההתאהבות ולכן היא גם מאוד לא יציבה ורגעית (שוב במובן הרחב של המילה) כי כשהרגשות נרגעים את רואה בצורה יותר מציאותית מי עומד מולך וזה בדר"כ גם לא עומד בצפיות שיש לך וגם לא מה שחשבת.ההסברים לתופעה זו מגוונים (ביולוגיים,הסבריים אבולוציוניים למניהם,פסיכולוגיים-שמתקשרים בעיקר ליחסים ולמראה ההורים שלנו וכו')בכל מקרה מה שחשוב להבין שרוב האנשים חושבים על התאהבות כשהם מתיחסים לנושא האהבה-ואני חושב שגם את. את צריכה לברר עם עצמך האם את רוצה להתאהב,להרגיש את הפרפרים בבטן את רוצה שיסחפו אותך או שאת רוצה קשר של אהבה שמטבעו נבנה בצורה הדרגתית "מושכלת" יותר ועם הרבה פחות זיקוקים באויר (שוב האידיאל הנפוץ הוא של התאהבות שהופכת לאהבה לנצח אבל אפשר גם שזה יקרה ההפך את יכול להיות בקשר עם משהו שלמרות שבהתחלה לא הרגשת התרגשות גדולה מלהיות איתו אבל בכל זאת נהנת איתו והוא מצא חן בעינייך ככל שיעבור הזמן ותיווצר בניכם מחויבות ואינטמיות עמוקות יתכן שגם תתאהבי בו-לי זה קרה!)הכל עניין של מה את רוצה ואיך את מתייחסת לנושא. חשוב לי רק להדגיש שאני לא שופט,מבחינה ערכית, כלומר אני לא אומר שלהתאהב זה יותר טוב/רע מאהבה או ההפך. הכל בהתאם למה שאת מרגישה שטוב לך,שאת רוצה וצריכה!!.תבררי עם עצמך מה רוית באמת חושבת על הנושא ואיך היא הייתה רוצה שזה יהיה-כשברור שבחיים לא תמיד מקבלים כל מה שרוצים. דבר נוסף,אולי (ואני מדגיש את האולי כי אני לא מכיר אותך ויותר מכך אין לי שום הסמכה מקצועית לכן כל הנאמר הוא כמובן רק בגדר הצעה ידידותית!!!) את מסיבה כלשהי מפחדת לפתח רגשות כלפי משהו.יתכן שאת רואה בזה איום על עצמיותך,את מפחדת "לאבד שליטה". בגלל זה את לא מתאהבת בבחורים שמתחילים את הקשר איתך ורואה בהם מעיין "איום סמוי". בגלל זה התאהבת רק שאת היית היוזמת,שהענינים היו "בשליטתך".רק אז הרשת לעצמך "להסחף" כי אולי הרגשת (ולאו דווקא במודע) שתוכלי להפסיק מתי שתרצי. הייתי מציע לך לחשוב האם יש איזה רגש משותף אצלך לגבי כל הקשרים שהיו לך -שהתחילו איתך ואולי תוכלי להבין איפה הבעיה בהתיחסות שלך לנושא זה -אם ישנה כזו!. מכוון שברור שאין לך בעיה להתחיל קשרים ואת אפילו מעונינת בכך לפי מה שהבנתי (ותמיד יכול להיות שלא הבנתי נכון)ובמידה ואת חושבת שהבעיה היא לא בהתיחסותך לקשר עם משהו, ובכל זאת חשוב לך להתאהב אז את יכול לעזור לזה לקרות.כמו שקרה לך לפני שלוש שנים בטוח שגם היום יש משהו בסבבתך שגורם לך לסובב את העניים אחריו,פשוט תתחלי איתו,ותראי מה יקרה הלאה. הכי חשוב זה לא להתייאש ולא להתפשר,את צריכה לאהוב את עצמך בכדי שתהיי שלמה עם עצמך ורק אז תוכלי לאהוב באמת אחרים.