התמודדות עם פרידה/ קשרים חברתיים בכלל

שלום, ד"ר אברהם אני בת עוד מעט 25 ואוטוטו מתחתנת. לקראת החתונה (וחבל שרק עכשיו) החלטתי לעשות קצת סדר בדברים שלי, ובין השאר גם בתכונות שהייתי רוצה להיפטר מהן (אילו זה היה כ"כ פשוט כמו שזה נשמע, ואולי זה כן), ובייחוד מתכונה ספיצפית אחת: אני מאוד נוטה לא להיקשר רגשית לאנשים סביבי בכל מיני מסגרות (אם בעבודה, אם בלימודים, ואפילו במשפחה הקרובה) מראש, כדי להתמודד טוב יותר עם פרידות מהם אח"כ. זה אולי נשמע טיפשי, אבל כך אני חוסכת ממני כאבים עתידיים. הנקודה שאני עלולה להפסיד קשרים נפלאים בגלל גישה כזו לא מספיק מעודדת אותי כדי לעשות משהו בנידון. גם לדשדש בעבר ולנסות לבדוק אם חוויתי איזו פרידה מזעזעת שגורמת לי לנהוג כך, סתם נראה לי מיותר. אני צריכה שכנוע מספיק חזק אובייקטיבית שיגרום לי לעשות סוויטצ' לדרך סימפטית יותר, כי באמת מפריע לי שאנשים קולטים שאני עושה דברים לא מכל הלב, כי אני לא ממש מחוברת אליהם. מה שעוד מפריע לי הוא שגם כשאני מתכוונת לעשות דברים מכל הלב, אני לא ממש מרגישה שאני עושה אותם מכל הלב, כי "נשכחה" ממני התחושה הזו של מסירות נפש כלפי הזולת... לא יודעת אם זה שייך לכאן, אבל קראתי איפשהו שאם אוהב את עצמי יותר, יהיה לי קל יותר גם לאהוב אחרים באמת. אם כך העניין, יש לך אולי טיפים מעשיים לאהבה עצמית/ לפרגון עצמי? תודה רבה רבה, אפרת