צריכה עזרה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
ד"ר אברהם שלום בשבועיים הארונים אני סובלת מדיכאון, הנובע מסיבות רבות. יש לי לפעמים תקופות של דיכדוך שאני מתגברת עליהן, כל פעם נובע ממשהו אחר, אך הפעם אני מרגישה כאילו זה המון גורמים יחד, ולפעמים זה קצת יותר ממה שאני מסוגלת להתמודד איתו. אני בת 21, משוחררת כמה חודשים מהצבא. כבר כמה זמן שאני מרגישה משועממת מהחיים. אני כרגע לא עובדת (מתחילה בקרוב-כבר מצאתי עבודה), יש לי מעגל מאוד מצומצם של חברות-אבל חברות טובות עליהן אני יכולה לסמוך ולספר הכל. הן בעצם קיר התמיכה שלי. אך בזמן האחרון אני מרגישה שאני משועממת מהן. שבגלל שזה כל הזמן אותן חברות, כבר אין לי כל כך על מה לדבר איתן כי אנחנו כל הזמן ביחד,או שאנחנו עושות כל פעם אותם הדברים. אני אוהבת אותן מאוד, אבל מרגישה חוסר אונים בכך שאין לי חיי חברה מלאים יותר. מה גם שאני מרגישה לפעמים שהן גם מעט בדיכאון ממצבים דומים (עבודה, חברה, חיי חברה דלים ובלי חבר), כך שכולנו באותו מצב וקשה לרומם אחת את השניה. לפעמים אולי אפילו גוררות אחת את השניה יותר פנימה לדיכאון. יש לי קושי בלהפתח ולהתקרב לבנים, מעולם לא היו לי ידידים בנים. היו לי עד עכשיו שני קשרים קצרים יחסית שנגמרו ברגע שזה הגיע לשלב של להתחייב למערכת היחסים. בשני הקשרים התחלתי לשכב איתם בשלב מוקדם יחסית. אני נראית טוב לדעת הרבה אנשים,גם לדעתי (למרות שתמיד יכול להיות יותר טוב) אך אני מרגישה לא מעניינת מספיק, לא חכמה, הרבה פעמים ליד אנשים שאני לא מכירה טוב אני מעדיפה לא לדבר כי אני מפחדת שאני אפלוט משהו טיפשי. כששני הקשרים נגמרו, (האחרון הסתיים לפני שבוע) התחלתי להרגיש יותר חוסר ביטחון בעצמי. אני תמיד מרגישה שזו אשמתי. שאם הייתי קצת יותר מעניינת, פחות שקטה, אולי קצת יותר רזה, יותר יפה, יותר משדרת ביטחון עצמי- אולי אז הם היו מתאהבים בי ונשארים איתי. אני מרגישה שאולי רוצים אותי רק בשביל הסקס, אבל ברגע שמגיע השלב למשהו רציני יותר, הם פשוט בורחים כי הם לא באמת רוצים להיות איתי- כי אני לא טובה מספיק. יש המון בנות אחרות, הרבה יותר יפות, מצחיקות, מעניינות. למה שיבחרו דווקא בי? דבר שלישי שמדכא אותי זה המצב של המשפחה. בשנה האחרונה ההורים שלי רבים המון. הם עוקצים אחד את השני, לפעמים חצי בצחוק, אבל בצורה שאותי ממש מגעילה. נראה שאין ביניהם שום אהבה, שום כבוד הדדי. זה התחיל בעיקר בעקבות בעיות דיסלקציה שהתגלו אצל אחי הקטן. זה דורש מהם המון כוחות. אני מרגישה איפשהו שהמשפחה שלי מתפרקת. אני לא יודעת אם בכלל ניתן ושווה לשקם את היחסים ביניהם. נראה לי שהם ביחד רק בגלל שיש לי שני אחים קטנים, אבל הם הרבה פעמים רבים בפניהם. זה מעכיר את כל האוויירה בבית, למרות שיש לפעמים גם רגעים טובים. אני מרגישה שאני כל הזמן צריכה לצאת, לסוע, להסתבב רק כדי להסיח את דעתי מהמצב. אבל אני הרבה פעמים לא נהנית כשאני יוצאת, או שכשאני חוזרתהביתה אני פשוט יושבת לבד בחדר ובוכה. אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה חסרת אונים. מה לעשות כדי להתגבר? אני צריכה טיפול? אני מקווה שקראת את כל המכתב הארוך ואשמח אם תוכל לתת לי עצה בנושא או חוות דעת מקצועית כי אני כבר שבועיים מסתובבת כמו זומבי.
רק רציתי להוסיף שהקשר האחרון נמשך כחודש, ובתקופה הזו דווקא הרגשתי פחות משועממת- זה העסיק אותי והיה לי טוב בקשר. אך כמובן שהוא נגמר רע והותיר אותי מבולבלת. דבר שני הוא שלמרות המצב שלי, אין לי מחשבות אובדניות וכו'. רע לי ואני יודעת שזה יעבור, אני רק צריכה עזרה בלגרום לזה לעבור.
יש דיכאון בגלל מבנה אישיות, ויש מצבי דיכדוך בגלל נסיבות. התופעה הראשונה בעייתית למדי, ודורשת תשומת לב תמידית לאורך החיים. השנייה אמנם דורשת תשומת לב - אך היא איננה "בעייתית", אלא נורמלית. סביר מאד להניח שאת שם. מצבי שינוי חיים (ותום שירות ותחילת המסע לחיים הבוגרים הוא שינוי שכזה) מייצרים הלם תרבותי שאחת מתופעות הלוואי שלו הם מה שאת חווה. בבית הספר אנחנו נמדדים לפי תוצאות הלימודים; בצבא לפי התיפקוד בהתאם לדרישות המסגרת; בחיים הבוגרים אנחנו צריכים לייצר את השווי והערך שלנו, וזה כבר סיפור מורכב, כפי שתארת - שכרוך בתקשורת בינאישית וחיברות, מראה וחזות, כישורי שכל ולימודים, הצלחה תעסוקתית וכספית, וכו' וכו'. טוב תעשי, כפי שהעלית בשאלתך בסוף הפנייה - אם תתמקדי באמצעות איש/ת מקצוע על החסמים והתהיות שלך בקשר לקשרים הזוגיים והחברתיים. זהו מעין צוואר בקבוק, שכאשר הוא משתחרר, העולם נראה שפוי ומתון יותר. את שאר הדברים, שהם הכוונה לימודית או תעסוקתית, ואופן ההתיחסות שלך לארועים המשפחתיים, תוכלי להשאיר לימים אחרים. תתמקדי בתחילה ב"אני" שלך וביכולת ליצר קשרים משמעותיים. באתר שלי (הקלקה מעל תמונתי) יש מדור על הסתגלות חברתית, מדור על זוגיות ומיניות, ומדור על תעסוקה וקריירה. יש שם חומר רב שישמש לך רקע טוב ומשהו שיאיץ את המהלך המקצועי שמומלץ לך. אם תרצי את עזרתי בהפנייה למישהו/י מתאים, פני במייל האישי, עם איזכור הפנייה הזו, וציון מיקומך בארץ. [email protected] כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
רוני הי אני מציעה לך ללכת ללמוד במקום לעבוד.לימודים גם מעשירים גם מענינים וגם את בתוך חברה. את עוד צעירה בכדי להיות בדיכי בגלל חוסר חבר - תאמיני לי עדיף בלי חבר או בעל -למה לך צרות של אחרים? תכנסי ללימודים - ותראי מבלי להתאמץ יהיה לך הכל: חברות חדשות, ידע נוסף וגם הבטחון העצמי שלך יעלה. לגבי םחד מלהגיד שטויות: אז מה אם אמרת שטות?!?!?! אם את חושבת כך - תגידי בבטחון וזה נקרא "דעה".אז לא יסכימו איתך,אז יתווכחו איתך - אז מה? הנה לך שיחה מעניינת!! לא לפחד להיות מצחיקה - רק כך יפביקו לצחוק אלייך או יצחקו יחד איתך.(ואני מדברת מניסיון האישי שלי!!!) לא לפחד לחיות. ותצאי מהדיכי - אין לך סיבות. לגבי ההורים - אין מה לעשות אלא אולי תנסי לדבר עם שניהם בנפרד שלא יריבו ליד האחים שלך - יותר מזה את לא יכולה לעשות שום דבר. בהצלחה
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
