שאלה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
היי דר' בעייתי היא כזו: אני עובדת כ-3 שנים במקום עבודה מסודר לא מרוצה מהרגע הראשון שנכנסתי אליו בשל אופיו.איני טיפוס מוכרן והעבודה דורשת זאת בתוקף.משכתי את הזמן ואלי זה יזקף לזכותי כי איני זוכרת ולו יום אחד בו הגעתי בכיף או חזרתי מהעבודה רגועה.נהפוך הוא מעולם לא הייתה בי רגיעה...תמיד מתח וכעס ליווה אותי בדרכי ובשהותי בעבודה.יש לציין שהעבודה מחייבת מפגש עם קהל ללא הפסקה מה שמאוד מקשה עליי כיוון שאיני ממש סבלנית עם הזולת ודי לא מקבלת כשלא מבינים מה שאני מסבירה. אני בקונפליקט אחד מהבחינה של רצוני העז כן לאהוב ולקבל את העבודה שכן אני מקבלת תמורה כספית יפה ונהנית ממסגרת שרבים היו שואפים להיכנס לתוכה אך איני יכולה להתכחש לתחושותיי הקשות בעקבות אותה מסגרת.שכן אני מרגישה לחוצה ושקשה לי מאוד להתמודד ולעשות שינוי חד על מנת להיטיב עם המצב. החלטתי לגשש מה אקבל במידה וארצה לעזוב.הסברתי שאיני מפיקה את המאה אחוז מצידי ורצוני להיות כנה ולומר "אפסו כוחותיי".הוסבר לי שלא אקבל דבר דהיינו פיצויים.מאוד נפגעתי כי חשבתי לתומי שברוב הזמן כן נתתי מעצמי והייתי טובה ועובדה לכך היה הרצון לקדם אותי ולכן ציפיתי בייחוד לאור פנייתי בנועם ולא במלחמה לקבל את המגיע לי.הוסבר שלא כך.אלא אם אפוטר והם לא מעוניינים בכך. מאז..יש לי רק הרגשה רעה יותר. המנהלת נכנסה לברוגז, עושה לי פרצופים בקושי מתייחסת.היא חושבת שאני עושה דווקא על מנת שיפטרו אותי ולכן כנראה מנסה לשבור אותי קודם.אני לא ממש יודעת כיצד לנהוג.אין לי עבודה אחרת המצב התעסוקתי לא בשמיים...ולכן אני חוששת מאוד. האם עליי לנהוג בצורה כזו שאקבל פיצויים? האם עליי לעזוב טרם מציאת עבודה רק כדי להרגיע את נפשי? האם התחושות שלי מוגזמות ועליי לקבל את רוע הגזירה ולהישאר שם? אני כבר לא מפרידה בין היותי אדם "רע" שלא מסתגל לבין מצב בו אני לא מתאימה למסגרת נקודה! אני מאוד מתוסכלת.יודעת שאשבר ללא עבודה כיוון שיש לי בעייה קשה בדימוי העצמי בכל הקשור לקריירה,פחד להיכנס למקום חדש. לפעמים אני רוצה להיות ראש קטנטן כי קשה לי להתמודד. אני מפרשת כל תגובה קטנה של אנשים ולוקחת קשה הכל!!!!!!!!!! מאוד מתוח לי ולחוץ לי ואני חושבת שעליי להיעזר במישהו מקצועי אך עד אז מהי המלצתך?? לציין...שהייתי מאוד רוצה לנקוט בגישה של "לא אכפת לי" ולא לחשוב כל הזמן איפה אני לא בסדר.תמיד נראה לי מבפנים שאני צודקת אך יש לי סביב האמונה הזו תהיות ומחשבות של מה יגידו...היא בטח כועסת אני רוצה שיאהבו אותי.." ממה זה נובע ד"ר.?? החברה הורסת - בא לי לנהוג כרצוני אך עליי להתאים לנורמה וקשה לי עם זה מאודדד
הסתגלות לחיים שחלקם אינו פקניק - הוא חלק ממה שמתבקש מאדם בוגר. אבל: הסתגלות מתמשכת למצב של מועקה, סבל ואפילו חוסר נחת מתמשכים - הוא מה שאדם בוגר צריך לדחות, ולשנות. קחי בחשבון שתחושותייך הינן עניינך, ומקום העבודה אינו חייב לפטר אותך. זה עולה לו כספים, ולכן עמדתם מבחינתם מוצדקת. סביר להניח שיעוץ מקצועי יאפשר לך למצות חלקים רבים ממה שמקום העבודה מאפשר - באופן שיתאים לאישיותך. לכשתרצי בכך - פני למייל האישי עם יותר פרטים על הרקע האישי, ומיקומך בארץ, ואפנה אותך למישהו/י מתאים/ה. [email protected] כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
