עוברת לדירה משלי ופתאום...

הי אני עומדת לשכור דירה פעם ראשונה בחיי ואני מאוד מתרגשת... מצד שני, אתמול בלילה חשבתי על זה פתאום הרגשתי פחד, כאילו לעזוב הכל, את בית ההורים, את הנוחות, את הנוחות הכלכלית... בסה"כ זו היתה בחירה גם שלי לעזוב, ואני לא גם עוברת די קרוב לבית... פתאום חשבתי על זה שאולי זה לא מתאים לי כרגע, אולי זו לא התקופה הנכונה... מצד שני אני חושבת על כל הפלוסים שיש בלעבור לדירה (עם שותפים), לעשות מה שבא לי (בהתאם לנוחות השותפים) מצד שני, ההורים שלי כבר רגילים אלי ואילו השותפים הם חדשים ואני אצטרך לסגל לעצמי את החיים שלהם בנוסף לכל...או לפחות להתמודד איתם. אני נמצאת בגיל שהרבה מהאנשים כבר עוברים לדירה משלהם, ככה שזה יוצא מתאים. וגם הדירה מאוד נחמדה ומרווחת ויש פרטיות בסה"כ... פתאום חשבתי על זה, הרי בלאו הכי ההורים נמצאים בנישה של "ההורים" ואילו שותפים בגילי מבינים יותר... ופתאום זה מפחיד. ושוב, מצדו השני של המתרס, אני כבר יודעת על זה שאני עוברת מספר חודשים, וזה לא שעשיתי תוכניות גדולות, אפילו לא התחלתי לארוז, שמתי את זה בצד ולא חשבתי על זה ופתאום אני מתחילה לחשוב - אולי לי זה לא מתאים? ואולי אני סתם מתרגשת מהלא צפוי? האם זה לגיטימי? תודה...

אני חוששת שאולי פתאום אני אתחיל להתגעגע להורים או לבית שלי וכו.. בסה"כ כבר יצא לי לגור מחוץ לבית בנסיבות שונות, אבל עכשיו זה משהו שקורה עם התחייבות - שכ"ד, הוצאות... חוזים... זה מפחיד. אני מרגישה שאולי אני עדיין לא מספיק בשלה לעבור ככה, למרות שאני כבר בת עשרים פלוס.