לא רוצה להתחתן

שלום, אני ובן זוגי יחד כבר 3 שנים. הוא בן 35 ואני בת 28. אני מדברת איתו על חתונה כבר יותר משנה והוא לא רוצה להתחתן. הוא טוען שהוא בטוח לגבי והוא רוצה להיות איתי תמיד, והוא מאוד רוצה ילדים (טוען שמבחינתו אני יכולה עכשיו להיכנס להריון וזאת המחויבות האולטימטיבית בעיניו). לי חשוב להתחתן והוא טוען שהוא לא רואה את עצמו מתחת לחופה ולא רוצה אורח חיים כזה בורגני כמו כולם. לדעתי, ברגע שיש משפחה וילדים זה ממילא אותו אורח חיים ומה הקשר לטבעת? זה רק אקט סמלי שיש לו משמעות בעיני שהוא בוחר בי ומצהיר על זה.אם הוא כל כך אוהב אותי ומפחד לאבד אותי כמו שהוא טוען, אז עניין החתונה אמור להיות פעוט בעיניו ולא אישיו. נתתי לו אולטימטום שעומד לפקוע וככל שמתקרב התאריך הוא אומר לי שהוא לא מסוגל לעשות את זה. בעבר הוא כבר הבטיח בשפה רפה אחרי לחץ שנתחתן ואפילו פעם הלכנו לראות אולם (לא סיפרנו לאף אחד כי הוא לא הסכים) אבל בסוף טען שהוא לא יכול להמשיך עם זה.כבר איימתי מספר פעמים שאעזוב אותו ולא עמדתי בזה. הוא גם אומר שאם אני בסוף "ישבור אותו" והוא יסכים הוא מפחד שהוא ירגיש אומלל וירצה להרוס את זה, וככה הוא מרגיש שזה בחירה חופשית שלו להישאר. אני מאוד אוהבת אותו ואני יודעת שהוא אותי, הוא בן אדם מאוד חם ואוהב. מה לעשות? לעזוב?

תנסי לתת לו אופציה לחתונה ללא אורחים - כלומר רק ברבנות תחתמו כל מה שצריך ובלי כל הבלגנים של אולמות חופות ואורחים. אולי אפילו תסעו לחו"ל ושם תעשו חתונה אזרחית + הרווחתם ירח דבש

לילי, ברור לך שיש לו בעיה שלא תיפתר ע"י אולטימטום. זוהי תופעה שאחוזים ניכרים באוכלוסיה סובלים ממנה, לכל אחד סיבותיו שלו, אבל המאפיין הבולט הוא החשש לאבד את עצמך, את אישיותך, את החופש שלך ולהיטמע כאילו באדם השני או ללכת לאיבוד תחת המטרייה של "משפחה". להערכתי, הפתרון היחיד הינו שיחות עם מטפל שיסייע לו להפריך את החששות ויגרום לו לשנות את תפיסת העולם ואת צורת החשיבה לגבי עניין החתונה. את צריכה להציע לו את תמיכתך לכל אורך הדרך על מנת שיבין שכוונתך אמיתית וכדי שידע שאת לא מתכוונת לבצע אקט שהוא אינו שלם איתו.

חביבתי, הרשי לי לייעץ לך, חברה קרובה הייתה עם בן זוגה 8 שנים, מתוכם 3 שנים נשארה בקשר מכיון שהבינה את בן זוגה, ואת חששותיו. לאחר שכבר היה ברור שהם עומדים להתחתן, בן הזוג חטף פיק ברכיים וכל פעם השתמש בתירוץ אחר למה לא להתחתן. בסופו של דבר היא קמה והלכה כי כבר נמאס לה לחכות. ברגע שנמצאים יחד ולא מתחתנים לבן הזוג בעצם יש הכול, סקס, בישולים, כביסות, ומה לא. כך שלאחר זמן מה מקבלים הכול כברור, ולמה שירצו להתחתן אם קיבלו כבר הכול? את מבחינתך צריכה להבין שאם לא תהיי חזקה ותאמיני באהבה שלו אלייך, כך הוא יתנהג וימשיך בדרכו. במצב כזה צריך לקום וללכת, חברתי איבדה שנים רבות שהתבזבזו. וכעת היא לבד בת 30 וצריכה להתחיל מחדש, כאשר היא כבר לא צעירה כשהייתה. אם הוא הגבר שאמור להיות איתך כל החיים אז תהיי בטוחה שהוא זה שיתפתל כשתלכי. מספיק עם ההתחשבויות, והפחדנויות. ואם לא כך יהייה, טוב שגילית זאת מוקדם ולא לאחר שנשבר לבך לרסיסים, ובזבזת שנים רבות עם האדם הלא נכון. תהיי חזקה ותאמיני במי שאת, והוא- שיתבגר ויבין שאת לא בכף ידו. כמו בשיר: תני לו ללכת, כדי שהוא יחזור... אל תחזרי על טעויות של אחרים!!!

לילי שלום, הבנתי אותך בצורה קצת אחרת ממה שהבינו אותך המגיבים: האם ייתכן שחברך מחוייב כלפיך ומוכן להתמיד במחוייבותו זאת, ולהרחיבה לילדים משותפים, אך לא בדרך של חתונה? אם הבנתי אותך נכון, האם שקלת אפשרויות אחרות להשיג בטחון לעתיד בקשר שלכם: הסכם זוגיות אצל עו"ד שיכסה נושאים של ילדים ורכוש. החוק מקנה הגנה וזכויות לזוגות ידועים בציבור, גם ללא הסכמים וחופה.