זוגיות

אני בת 29, נשואה 8 שנים, ואם לשני בנים. ככל הנראה אני זקוקה לקשר אינטימי, לקירבה , חיבוק, נשיקה, הרבה יותר מבעלי. תמיד הוא עייף, סחוט, ותמיד יש לו סיבה טובה לכאורה לקרירותו כלפי. לאחרונה הפסקתי ליזום יחסי מין או כל קירבה מכל סוג שהוא, לאחר שנעלבתי קשות מדחיותיו החוזרות ונשנות ומחוסר רגישותו לצרכי. מאז הוא זה שיוזם יחסים אינטמיים, אך לא יותר מפעם או גג פעמיים בחודש (גם משהו..), ורק בשעות הבוקר (שאז הוא לא עייף), ודווקא כשצריך למהר לעבודה.... גם כשזה קורה סוף סוף, ביוזמתו, אני לא נותנת לעצמי "להיסחף" ואני די מנסה לצנן את התלהבותי, מחשש להיפגע וגם בגלל הכעס שהצטבר אצלי כלפיו. בעבר, לפני לידת הילדים, הוא היה מאהב נלהב, אך בשנים האחרונות זה השתנה, הוא התחיל לעבוד בעבודה שדורשת זמן ומאמץ רבים. בלב ליבי חשבתי אפילו על גירושין, לאור גילי הצעיר, ומתוך מחשבה שאולי אני בתוך איזו בועה ואולי יכול להיות יותר טוב, אך אני לא מסוגלת לפרק את התא המשפחתי וחוששת מאוד ממהלך קיצוני שכזה עבורי ועבור ילדי. אציין מראש כי אין סיכוי שבעלי ילך איתי לטיפול זוגי או משהו בדומה לכך (אין לו טיפת זמן מיותר והוא גם לא חסיד של הדברים האלו..) מה לעשות? האם אחרי 8 שנים יש סיכוי שישתפר המצב? תודה מראש על תשובתך.