שאלה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב, אני מנסה להבין מדוע לאורך חיי אני מרגישה פיצול.שומעת את קול החברה מהדהד לעשות את הדברים הרגילים והבנאליים(עבודה,חתונה..) ומנסה להתאים עצמי אליהם אך בפנים עמוק עמוק לא מרגישה שהם הדברים הנכונים.יש לי השקפה אחרת די לא "נורמטיבית" של לעשות מה בא לי..לא רוצה ילדים..לא רוצה קריירה מחפשת שקט..לא לרוץ אחר כסף..אחר מעמד..לטייל כל הזמן.. הבעייה שלי שאנלא לגמרי מסוגלת לעשות מה שאני רוצה כי זה לא משתלב...בחברה שבה אני נמצאת..ולכן אני הכי "מרובעת שיש" תקועה בעבודה מגעילה..התחתנתי..חוסכת כסף..ומפחדת לזוז. אבל כל זה רק כדי שאראה בסדר ולא בגלל שזה מה שאני רוצה לעשות. כל חיי חשבתי שהכל צבוע ומגעיל אבל עכשיו קיבלתי מעין פצצה שדי...נמאס כבר. יתכן והרצון לא לעשות את ההרגלים הנ"ל זה רק מפחד ולוא דווקא מתוך רצון ייחודי לעשות משהו אחר.כלומר דימוי עצמי נמוך וניסיון תמיד לעמוד בקצב ולהצליח יותר..שאני לא ממש עומדת בהם גורם לי כאילו להכחיש את הדבר האמיתי שאני רוצה? כמו פסיכולוגיה הפוכה. למשל מנסים לקדם אותי ואני שוללת כשבתוך תוכי מאוד רוצה. חתונה לא מאהבה - לא מרגישה אהבה מאז האכזבה הראשונה. חוששת להביא ילדים מאודדדדדדדד - פה למשל אני לא מרגישה שמאוד רוצה ולא עושה לא ממהרת לרכוש דירה - דבר שרוצה מאוד אבל חוששת לא לעמוד בהתחייבות. בקיצור.נראה לי אם אנתח עצמי שהכל נובע מפחד ולוא דווקא מאי רצון. בשל אכזבה מעצמי ומהישגיי בחיים אני כאילו מייחסת חוסר חשיבות לדברים המקובלים האם יש משהו בדבריי או באמת איני מקבלת את המובן מאליו?? היתכן קשר לעובדה שבחיי הרגשתי תמיד בידול בין המקובלים והטובים יותר אליי ? ראיתי עצמי תמיד ממוצעת בכל הקשור למקובלות חברתית וזכור לי מגיל 9 לערך שזה מאודד הציק לי.לכן יש לי רגישות מאוד גבוהה לחברה. זה ממוטט אותי ואיני יכולה לעשות דבר מבלי לנתח מהלכיי. מה גם שכשנמצאת בחברה ממוצעת מרגישה כוח עליון וכשלידי אנשים "חכמים" "מלומדים" מרגישה תמידדדדדדדדד שהם יותר טובים ממני, שהדיבור שלי לא אינטיליגנטי מספיק...שהם לא חושבים שאני חכמה מספיק. רק כשמקבלת חיזוק מהסביבה אני מקבלת קצת פרופורציה. מנסה לעבוד על זה שנים!! לא ממש עובד אם כי חל שיפור אך בהבזקים זה חוזר אליי בבום הנחיתות הזו ולא מבינה מדוע!!! יש לציין כי הינני אקדמאית ולא מישהי שלא עשתה כלום בחייה ועדיין אפס מאופס כך רואה עצמי.. האם יש קשר לסיפור הסבוך שהעליתי אשמח לשמוע!
אני פשוט לא מאמינה אחד על אחד אבל ממש אני מרגישה כאילו אני כתבתי שורות אלו ואני כמעט יכולה להבטיח לך שלצערנו (או שלא) אנחנו לא היחידות ככל שהשנים עוברות אני חושבת שזה רק מתחזק ומקבל מיימדים של "אני לא בסדר" ויחד איתך אשמח לשמוע מה חושבים עלינו.
נגעת בשתי שאלות קיומיות חשובות: האחת לגבי הסחף שלנו אל "המרכז", מבחינת אורח החיים, והשנייה לגבי הנינוחות שלנו עם ה'עצמי' שלנו, ובמילים מקצועיות: ההערכה העצמית והדימוי העצמי. לגבי העניין הראשון, טוב יהיה אם תערכי דו-שיח עם בן זוגך. בהחלט יש עוד כמוך. ניתן לראות בעולם הגדול זוגות שמבקרים פה ושם, ומנהלים את חייהם "באיטיות" - עד לגילאים יותר מאוחרים מהנורמה. אולי זה פחות נורמטיבי בארץ, אבל העולם גדול. לגבי העניין השני, טוב יהיה עבורך לערוך חד-שיח עם עצמך, וזה בסיוע מקצועי. ענייני הערכה עצמית הינם מורכבים, אבל בשורה הסופית - ניתנים לשינוי. ההשפעה של הערכה עצמית היא רבה וגדולה על תחומי חיים מגוונים, כולל עבודה והורות. אם תרצי הפנייה למישהו/י מתאים/ה - פני למייל האישי עם תקציר אודותייך, וציון מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
