נמשכת למתוסבכים

אני נמשכת לאנשים מתוסבכים. לא סתם מתוסבכים, אלא ממש ממש מתוסבכים. אל תגידו שהרבה מהנשים נמשכות למתוסבכים... כי אצלי זה קצת יותר משמעותי... למשל כשאני פוגשת בנאדם "רגיל" אני משתעממת ממנו מאוד מהר, אני צריכה משהו "חזק" - לא פיזית, אלא פסיכולוגית שיגרה אותי. לפעמים משהו "חזק ממני", אבל לא משחקי שליטה... אני פשוט אוהבת אותם מופרעים, "פסיכיים", לא אובדניים, אלא מאוד חזקים - אך עם זאת מטורפים. עכשיו הבעיה והשאלה: הרבה מהקשרים האלה לא נגמרים טוב. ואני מוצאת את עצמי בנקודה שאני סובלת ולא יודעת אם נהנית מזה, בסוף אני מוצאת את עצמי רוצה לצאת מיזה כי אני יודעת שזה לא בריא/מתאים לי ואו שקורה משהו שדוחה אותי. או שבהפוכה - הם לא מוצאים בי אדם שהם רוצים להיות איתו - וזה קורה לרוב. יש לי ידיד שעשה משהו מסוים... באופן כללי הוא עשה הרבה דברים, אבל לא בצורה שפוגעת באחרים, אלא דברים שגורמים לו הנאה. הוא סיפר לי שכמעט ואין לו גבולות, והוא מרגיש צורך לחצות אותם, ואחרי שהוא חוצה אותם הוא צריך משהו אחר שיגרום לו הנאה. הוא לא נהנה מהדברים הפשוטים, הוא צריך "אתגר" במישור מסוים. כשהוא סיפר לי מה הוא עשה, זה הגעיל אותי מצד אחד, אבל סיקרן אותי מצד שני. הפנמתי אותם, כי לא רציתי שזה ישפיע. עכשיו הוא סיפר לי משהו אחר שהוא עשה, וזה משהו לא טוב. אני לא יכולה להגיד מזה אבל זה משהו נוראי....מאוד לא מקובל. אני מאוד לא מקבלת את זה, אבל הוא ידיד טוב שלי. במהות שלו הוא בנאדם מאוד טוב, הוא לא התכוון להרע לאף אחד, הוא סיפר לי את זה לאחרונה וקיבלתי אותו טוב, למרות שבפנים הרגשתי לא נעים - הרי הבטחתי לו שאני לא אספר, וזה לא שאני רוצה לספר. זה משהו שקרה לא מאוד מזמן, וגם לא קרה בארץ. אני פשוט רוצה לומר שום דבר, לאף אחד, אבל אני מרגישה קצת רע שאני הופכת ל"שותפה" למה שהוא עשה, ל"פשע", בעצם העובדה שאני מקבלת אותו, למרות שאני אישית לא השתתפתי ולא עשיתי דברים כאלה אף פעם. - אני לא מקבלת את מה שהוא עשה, אבל אני מקבלת אותו כבנאדם. כי אני יודעת שהוא אדם טוב. אני לא רוצה לנתק איתו את הקשר. מה אני אמורה לעשות? לשכוח מזה?