צריכה עצה מקצועית

אני נושאה כשנה וחצי. יש לי את הזוגיות שכל אחד חולם עליו. זוגיות כזו שכל אחד מאיתנו שם את השני לפניו והויתור הוא תמיד לעשות את מה שאנחנו רוצים בסוף. בעלי הוא גבר עם לב זהב, תומך, נותן כל מה שיכול ויש ביננו אהבה בשחקים. הבעיה היא שיש ביננו שוני במידת החשק המיני. אני באתי מבית שההורים הפגינו המון אהבה-אומנם לא מיני אבל בטאו רגשות, חיבקו, מילים וכאלה. בעי בא מבית שאבא שלו הוא גבר קר, מחושב, ולדעתי מאוד לא מיני ולא משדר שום רגש כלשהו. בטח שבמש השנים לא ניתן היה לקלוט ממנו דוגמא של מיניות כלשהי. בנוסף אנחנו דתיים והוא למד כל השנים בישיבה תיכונית רק עם בנים אז השלב שמפתחים את המיניות והמגע הראוני שלו בבחורה היה בגיל 19 בערך. אני הרבה יותר מינית. יש לי את הצורך הזה במין באופן קבוע. לא ברמה מוגזמת, אבל אני חושבת על זה ומאוד חושקת בזה. כמובן לא באובססיביות. בהתחלה כשנישאנו ושכבנו לראשונה מבחינתי רציתי הרבה מכיוון שעד היום זה לא היה מותר. ומכיוון שלו לקח יותר זמן לעשות סוויטש כל הזמן חשבתי שאני לא יפה בעייניו ולא מושכת אותו מה שהיה טעות שרק מאוחר יותר הפנמתי. הבעיה היא שאני דיברתי על זה מלא- שהוא לא מראה מספיק יצר, שהוא לא מיני מספיק, שאין לו חשק מלא פעמים ובעיקר שבלי שהוא מראה שהוא נמשך אליי אני לא מסוגלת להנות. רק אח"כ הבנתי שכל הדיבורים על זה רק הזיקו. פתאום הייתה תקופה שכל פעם שניסינו אז היה צונח לו מהר מה שבעבר לא קרה. חשוב לציין שאין לו בעיית זיקפה אוממשהו כזה. כשהוא רוצה הוא יכול!! גיליתי שכל פעם שהגענו למיטה הוא כל הזמן חשב " מה יקרה אם אני לא אצליח" והמחשבות רצו לו בראש במקום ההנאה. הפחד. בדיוק אחרי השבועיים האלו הוא יצא למילואים. כשחזר היה לו כל כך חשוב שזה ילך ושוב זה לא הלך כי חשב. ואז אני תחלתי להסביר לו: אמרתי לו שזה ברור שזה באשמתי. שמאז תחילת הנישואים אני רק מדברת על זה ואומרת לו כל מיני דברים-ככה שהגיע לשלב שברגע שמגיע למיטה הוא פוחד. אמרתי לו שלא אכפת לי כמה זמן ייקח אבל שידע שאני מאוד מצעטרת... והעמסתי הכל עליי כך שלא יחשוב ויפחד יותר. עשיתי את זה בצורה מאוד רציונלית ופסיכולוגית כך שהאמין במה שהסברתי כי לדעתי זה נכון והגיוני לחלוטין. יום אח"כ הכל חזר לקדמותו. הוא כבר לא חשב יותר במיטה. רק אהב אותי במיטה, בלי פחדים. העניין הוא שהוא באמת פחות מיני ממני. ויש לי צורך בזה. לאחרונה יש לו תקופה שבא לו הרבה פחות ממני. הוא לא ממש שם לב לזה. הוא פשוט לא חושב על זה יותר מידי. אני יכולה להיות בעבודה ולחשוב על זה. אצלו זה לא ככה. זה לא העיקר או משהו מרכזי כי אף פעם זה לא היה חלק מחייו. רק מהרגע שהתחתן. לפעמים אני בוכה בלילות או נהיית מאוד מצוברחתץ זה קשה לי. הדילמה שלי היא האם עוד פעם לעלות את הנושא הרי אני יודעת שזה יכול שוב לגרום לו למחשבות בזמן האקט. אני ממש מרגישה צורך לומר לו שאני רוצה יותר. לפעמים אני צתחילה איתו אבל זה לא יכול להיות רק מיוזמתי. לפעימם הוא חוזר הביתה ואני כבר מקולחת ועם קרם והוא יושב לידי ומחבק אותי ומלטף אותי אבל במין אהבת דובי כזה. זה לפעמים מעורר בו יצר מיני ולפעמים לא. זה גם עניין של תקופות. לפעמים הוא הרבה יותר ולפעמים זה מינימיום. בבקשה תעזור לי לקבל החלטה נבונה

ליעלי שלום אני חושבת שהוא פשוט יותר סגור ומאופק והזמן יעשה את שלו לכן תמשיכי את ליזום זה ממש לא נורא ותראי שלאט לאט הוא יפתח וירגיש חופשי איתך