חשק מיני ירוד לבן הזוג
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני גרה עם בן זוגי מזה שנה וחצי , אנחנו בשנות העשרים המאוחרות, חיי המין שלנו היו בהתחלה פשוט נפלאים ומלאי תשוקה ובשנה האחרונה למגורנו יחדיו החלו פשוט לדעוך והוא הפסיק לגעת בי.. בהתחלה חשבתי שזה מעייפות וזה זמני אבל אי אפשר להעלים עין מהעובדה שאני היוזמת העיקרית, ושיש לנו בעיה רצינית: שמתי לב שגם אם יש מגע לפעמים קשה לו לגמור (וזה ההיפך הגמור ממה שהיה בהתחלה שהיה גומר לפעמים מהר מדי..) והוא ממש אבל ממש לא משקיע במשחק מקדים. מה שהכי מפריע לי זה בעיקר חוסר היוזמה מצידו- מה שגורם לי להרגיש דחויה ולא נאהבת והשאלה שמנקרת במוחי: מה לא בסדר כאן לעזאזל??? דיברנו על זה והוא טען שהוא אוהב ונמשך אלי ושאני אולי צריכה להרפות(?) וממש הכחיש את התחושה שלי שיש לנו בעיה. יש לציין שאנחנו עושים את בקושי פעם בחודש ככה שאני לא ממש מציקה.. אני לא יודעת איך נצא אם זה אפשרי בכלל, מהפלונטר הזה ואיך האדם המיני שהוא היה הפך להיות חסר חשק מיני כמעט לחלוטין. לפעמים אני חושבת להרפות ולראות מה יקרה אבל אני חוששת שאז גם המעט שיש יעלם שלא נדבר על זה שגם אני בן אדם ויש לי צרכים ואני נמשכת אליו כבעבר. האם יתכן שזה בגלל המגורים המשותפים ששוחקים את התשוקה? האם זו תופעה שאתה יכול להסביר לי ממה היא נובעת ומה עלי לעשות וחשוב מכך- מה לא לעשות???
אתן תשובה כללית, בשל חוסר היכולת להתיחס למקרה הספציפי שלכם ללא הכרות מקצועית: החשק המיני הינו "התוצאה"; הסיבות יכולות להיות קשורות בתהליך המיני עצמו - כשאינו מתאים ומותאם לרצונות ולשאיפות של אחד מבני הזוג, ואז הטיפול צריך להתמקד בכך, והסיבות יכולות להיות קשורות לקשר שבין בני הזוג: כאשר יש התלבטות לגבי הרצון להמשיך אותו. ויש גם פעמים שבהם מדובר בעיפות, מתח, ואוריאנטציה מינית. אבל לגביכם: תדירות כה נמוכה כמו אצלכם, אינה עניין של עייפות. מגורים משותפים אינם סיבה. נהפוך הוא... במידה ושוחחתם והדיבור ביניכם אינו מוביל לפריצת דרך - יש להפנות את העניין לאיש/ת מקצוע. בשביל זה יש פסיכולוגים. כדאי שתתחילי את הדיאלוג המקצועי לבדך. אשמח לסייע בהפנייה למישהו/י מתאים/ה, לכשתרצי. תוכלי לפנות למייל האישי, עם מעט יותר פרטים על שניכם, כולל הסטוריה המפגש ביניכם, ואיזכור הפנייה כאן בלינק, וכן ציון מיקומכם בארץ, ואשתדל ליצור את ההתאמה. [email protected] כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
נועה שלום כותבת לך ש' אני נשואה 3 שנים ויש לנו ילד משותף. אני נמצאת באותה סיטואציה בדיוק בה את נמצאת אותם תיאורים והכל עד לפרטים האחרונים. להערכתי אני יודעת בדיוק מה את מרגישה ובאיזה מצב את נמצאת. עצה לי אלייך אם הוא לא מסכים ללכת ליועץ זוגי שזה הפתרון היחיד תעזבי אותו. אם לא היה לי היום ילד זה מה שהייתי עושה בלי לחשוב פעמיים. בשביל מי ולמה תרגישי אומללה ותהיי ממורמרת בגלל גבר שלא רוצה לגעת בך - מה שווה את זה. תאמיני לי שתמצאי משהו שיחשוק בך כל יום ולילה ויחזר אחרייך כאילו אין מחר וסוף סוף תרגישי אישה נאהבת. הריי זהו הטבע לא? בהצלחה.