משתמשי הפורום-בבקשה הכנסו,זקוק לעצתכם

שלום לכולם! שמי א,בן 22,כרגע אני לומד,לא מזמן עבדתי. ברצוני לשתף אתכם בבעיה,לפני חצי שנה חברתי נפרדה ממני עקב אי יכולתה לשלב אותי בחייה,כמו כן עקב לחצים מאמה שלה.ממש אהבתי אותה,היא היתה הכל בשבילי,היו לי חלומות איתה,אפילו להתחתן איתה רציתי אבל הכל התנפץ ללא אזהרה וסימנים.נכון לעכשיו לאחר די הרבה זמן הצלחתי להתגבר זאת לאחר של סבל נוראי של 3 חודשים שבו ישנתי מרוב דכאון וחיי היו עבודה-בית וחוזר חלילה,לא אכלתי וירדתי 3 קילו.עם כל הזמן הזה שעבר אני עדיין לא מצליח לשכוח מהאהובה שעזבה אותי בניגוד למה שכולם אומרים ומה שצריך לעשות.אני נזכר בה כל יום,תוהה לעצמי מה היא עושה,איך היא חייה את חייה?האם יש לה חבר חדש?אפילו לחלומות היא חודרת ולפחות פעם בשבוע אני חולם עליה.אין לי ספק שאני עדיין אוהב אותה,ואתם יודעים מה?זה פשוט נמאס לי לחיות ככה.נמאס לי לתהות מה היא עושה,נמאס לי לחשוב עליה ולכאוב איך היא יכלה לעשות את זה ולמה היא לא מתקשרת?נמאס לי להתגעגע לחיבוק שלה ולקול שלה,ולריח כי אני יודע שזה לא יחזור לעולם וכל זמן שאני חושב עליה זה רק מכאיב לי,אני מנסה לשכוח אבל זה לא מצליח,אני חיי את חיי,עושה דברים,עובד,לומד,יש לי חיי חברה אבל כלום.אני עצוב בפנים,מדוכא ורע לי כי אני אוהב אותה והיא כבר לא כאן,איתי,אז לפחות לשכוח אבל גם את זה אני לא מצליח לעשות.לא מזמן הכרתי מישהי,היינו חברים חודש,חשבתי שיהיה לי טוב ואכן היה לי טוב לזמן מה,לא התלהבתי יותר מידי מהקשר כי היא לא השתוותה לבחורה שעזבה.לבסוף נפרדנו כי גיליתי שזו הסתירה ממני פרט מאוד חשוב עליה וסיכנה את בריאותי בכך.בקיצור,מה לעשות בכדי לשכוח מהבחורה הראשונה?תנו עצה?ניסיתי הכל!!!

אני בטוחה שהיה לה סיבות לכך שהיא נפרדה ממך לא סתם אם היא באמת אוהבת אותך השאלה אם שאלת אותה על הסיבה או רק הפנית את הגב וזהו ...

למה אתה לא מתקשר אליה אם אתה כל כך רוצה אותה ...

אל תיהיה מדוכא .תזרום עם החיים אתה עוד צעיר,תאמין לי שיהיו לך עוד המון הזדמנויות להכיר ולצאת עם בחורות,זה לא סוף העולם מנסיוןןןןןןןןןן האהבה הבאה שלך תיהיה עוד יותר מרגשת ופי 1000 יותר מענינת ולבנתיים תעסיק את עצמך בלימודים ועבודה .ובין לבין חדר כושר שנה טובה ויותר טעימה

מוכרת לי ההרגשה גם אני פעם הייתי מאוהב במישהי (כך אני חושב לפחות) משראיתי שזה לא כך מבחינתה אזרתי קצת אומץ וניתקתי את הקשר עימה, למרות שהיא גרה ממש לידי. עברו כמעט 6 שנים מאז והפעמים היחידות שאני חושב עליה הן שאני עובר ליד הבית שלה, כשמידי פעם אני אומר לעצמי "כן, היא היתה בחורה טובה..." או שהיא מופיעה לי בחלום. זה לא קל ואני בעצמי עובר שוב את אותו התהליך אבל כנראה שהזמן עושה את שלו. תוך זמן נוסף היא לא תעניין אותך יותר מאשר המחשבה "מה היא עושה עכשיו.." אני מקווה שיסתדר לך יניב

לאמיר, צר לי על שברון הלב שאתה עובר, אולי תנחם אותך המחשבה שכמעט כל אחד עובר זאת מתישהו, וזה באמת כואב. כפסיכולוגית, מתחום הייעוץ הזוגי, שני דברים יכולים אולי לעזור: תחשוב על זה שחלק גדול מאיך שראית את עצמך בשנתיים האחרונות (בגיל מאוד משמעותי מבחינת עיצוב האישיות והזהות בוגרת) היה בעצם מתוך האהבה והזוגיות איתה, וכרגע, לבד, נגרע ממך חלק מאוד משמעותי מן הזהות העצמית שלך, וזה משאיר אותך מוחלש, קטן יותר, וללא כוחות. מה שאומר שבשביל לעמוד שוב על שתי רגליך באופן עצמאי - אתה צריך להסתכל פנימה ולשאוב כוח ממי שתגלה שם. חשוב מאוד גם בשביל ההמשך - לא לאבד את עצמך שוב בתוך זוגיות חדשה, ולא לחפש את האהובה הבאה שהיא זו ש"תוציא אותך" מן המצב החלש הזה. תוכל למצוא אהבה אמיתית אם קודם כל תצליח למצוא את הכוחות בתוך עצמך, ואז מישהי חדשה תאהב אותך בגלל מי שאתה ולא בגלל שאתה כל כך זקוק לתמיכתה, כי יחסים המושתתים על הזדקקות ותלות בתמיכה של השני אינם בריאים. העצה השנייה היא למצוא דרך להיפרד מן האהובה כי נראה שלא היתה לך הזדמנות להשלים את תהליך סיום היחסים איתה. זו יכולה להיות גם פרידה חד צדדית - למשל ע"י כתיבת מכתב (אתה טוב בכתיבה) - שאינך חייב לשלוח, אלא רק לבטא את רגשותיך. וישנן עוד דרכים, אפילו פגישה ששניכם יודעים שהיא פגישת פרידה, מעין סגירת מעגל רגשית, שככל שאנשים הינם בוגרים יותר- הם מסוגלים לעשות זאת, וזה מאוד עוזר להתקדם הלאה, כי זה עושה את המציאות מאוד ברורה, ומאפשר לך הגיד דברים שאחרת כל הזמן רצים לך בראש, מציפים אותך וגוזלים אנרגיות.