הדילמה של חיי

שלום אני בן 26 בקרוב. אני מכיר בחורה שלומדת איתי כבר שנתיים. היינו ביחד מהשנה השנייה להכרותינו למשך 3 חודשים עד שקטעתי את זה. מאז הקשר נמשך ללא כל מחוייבות במשך 10 חודשים, כלומר כן ראינו אחד את השני כל יום, וכן יצאנו יחד וכן היה סקס. אני ממש מרגיש איתה טוב, יש לי איתה את התקשורת הכי מדהימה שהייתה לי עם מישהי בחיים, את הפתיחות הכי טובה שיש, את ההבנה ואת המשיכה, ואני יודע שיהיו לנו חיים טובים יחד ולא משעממים לרגע. היא מבחינתה אוהבת אותי ממש, אבל אני לא סגור על עצמי בקשר לרגשותיי. כבר "השארתי אותה באוויר" יותר מידי זמן, יותר מידי זמן "גררתי" אותה והשארתי אותה בחוסר וודאות. היא מבחינתה לא רוצה לחזור על הטעויות של העבר ולא להיות עם מישהו שאין לה עתיד איתו או שלא אוהב אותה כמובן (ואני מבין אותה לחלוטין!) אבל מוכנה לנסות שוב להיות יחד. מצד אחד אני לא רוצה לחזור אליה מהחשש והפחד להיקלע למצב שבו אצטרך לעזוב או שלא אוכל לומר לה את המשפט "אני אוהב אותך" ואז לשבור אותה שוב נפשית. אני גם יודע שלא אוכל לעשות לה את זה שוב. מצד שני אני יודע שלא אמצא מישהי כמוה שמתאימה לי. אני חושב עליה כל הזמן ןעל מה שיכול להיות בנינו אבל גם חושב באופן פסימי "מה יקרה אם..." יש לי משהו בראש שאומר לי "לא, זה מתכון לאסון" ומשהו שכן דוחף אותי להיכנס לזה שוב. אני גם מוכן להודות שאני מוכן לנסות שוב מהחשש שלא אמצא מישהי כזו יותר בחיי, וכל הקטע הזה של להישאר לבד. מצטער על הסיפור הארוך אשמח לעצות, הארות והערות. תודה.