איך לצאת מהבושה?

הזמנתי את גיסי לאירוע שלי שיתן הרצאה קצרה, שזה היה חלום חייו. לא לקחתי בחשבון שהוא לעיתים מגמגם. רציתי מאד לרצות אותו ושיהיה לו טוב, נתתי לו במה. בתחילה האירוע הוא נתקע בדיבור, גימגם שניות ארוכות עם פרצופים, הוא גרם למבוכה לא מעטה בקהל, חלק גיחכו, חלק צחקו ואני הרגשתי שאני רוצה לקבור את עצמי באדמה מרוב בושה. נכון, ריחמתי עליו, כי אני מתארת לעצמי איך הוא חש באותו רגע.. אם הקהל לא היה צוחק, הייתי לוקחת את זה יותר בקלות. תמיד היה חשוב לי דעת האנשים, או מה יגידו אנשים, אני מאד פגיעה. איך אני יוצאת מיזה???-תודה.

ענת, אותם אנשים בקהל שהבאת , שגיחכו וצחקו, כנראה שתצטרכי להסיק מסקנה שהם לא ראויים לשמוע הרצאה בכלל. החברה צריכה להבין שלא כל בני האדם זהים.. שיש אנשים שיש להם בעיות. אבל זו לא סיבה להתייחס אליהם בגיחוך.. צריך להיות אמפטים. הגיס שלך ראוי לשבח בגלל העובדה שיש לו את האומץ לעלות ולהרצות, כאשר הוא מודע לבעייתו. אנשים מגמגמים הם לא אנשים טפשים או מוגבלים. יש להם פגם כלשהו בדיבור, ולא תמיד קל ופשוט להם , יש לקבל זאת בהבנה ובאהבה., ולעודד אותם. לך אין מה להתבייש ולקבור את עצמך באדמה... אותם אלו מתוך הקהל , שהם יתביישו בהתנהגות שלהם.

לענת שלום. זה כבר שייך לעבר, נצלי המקרה ללמידה משמעותית כדי שבעתיד את או מישהו אחר שיוזמן להרצאה, זה לא יקרה שוב. יש חומר רב על הכנת הרצאה, על בנית קשר עם הקהל ,על פרזנטציה נכונה. גיסך נלחץ והגביר את הגימגום מול קהל, אין כרגע מה לעסוק בזה ,כוונתך היתה טובה, והקהל לא היה סובלני, אין טעם להאשים את עצמך בזה יותר. ג'ודי

מתי ד"ר יוסי אברהם חוזר מארה"ב?