בעיה

מה יכולה להיות הסיבה לחרדה מהצלחה בקריירה ומתעסוקה בכלל?? אני מנסה להבין האם אני אדם עצל מטבעי ולכן אני מחדירה לעצמי פחדים מראיונות,מהצגת העצמי בפני האחר מחשש שמא אראה "טיפשה" אדבר בשפה נמוכה וכד.... כלומר מראש פוסלת הצלחה כדי לא למצוא עצמי במסגרת.. או שבאמת החשש קיים ולכן אני נעה כ-7 שנים מעבודה לעבודה שאינה מספקת אותי כלל ואינה מתאימה לי אני בת 30 ומאז ומתמיד חשתי חוסר ביטחון בכל הקשור למגע עם אנשים "ברמה גבוהה" דהיינו מאבחנים..מראיינים...כל מי שעמדתו "כאילו" מעליי. על פניו אני בחורה מאוד חזקה שתלטנית דומיננטית. אני שומעת את זה מכל עבר כולל ממנהלים לאורך חיי וגם בשירותי הצבאי. לא פעם הוצע לי קידום אך מרוב הספק העצום שאני מחדירה לראשי שאיני טובה אני פשוט בורחת מהתמודדות שוב ושוב. כשאני מוצאת מסגרת אני נאחזת בה בכוח כאילו כמו אויר לנשימה כדי לא להגיע לאותו טווח שבו אני מתחילב עם החרדה הזו. והנה אחרי 3 שנות עבודה במקום שעשה אותי ממש חולה מרוב שלא נהניתי בו. הרגשתי לחץ בכל פעם שהגעתי לאותה מסגרת.עדיין ידעתי שבכל מקום ארגיש כך ולכן העדפתי פשוט לסבול עד שכבר לא הרגשתי טוב עם עצמי וגרמתי לפיטוריי. כעת,אני באותו חלל שבו איני מצליחה לשנס מותניים ולהתחיל את התהליך מחדש אני חותמת כבר פעם 3 בלישכה מה שלגמרי משכנע אותי להבין שאיני מוצלחת קשה לי עם זה.אנלא יודעת מה לעשות ולצערי טיפול לא בא בחשבון כיוון שיש לי ראייה שלילית לגבי הימצאותי בטיפול מכוון.תמיד נראה לי שאגבור על הכל ואיני צריכה עזרה בפועל מובן שהדברים עדיין תקועים.עובדה שאני חשה שוב את אותו לחץ קרייריסטי מצד אחד מאוד מעריכה הצלחה וקידום - למדתי תואר ראשון ולא המשכתי לשני רק מאותה סיבה שלא אשתמש באותה השכלה כי איני ראויה לה.. אני רוצה בתוך תוכי ושואפת לצמוח ומצד שני כשיש הזדמנות אני בורחת ממנה. ולכן אולי המחשבה של הקטנת ראש וחיפוש עבודה שאינה מזהירה במיוחד יקטין את פחדיי. איני מסוגלת שוב לשאת את עול הלחץ והמתח כאשר אני בעבודה הדורשת תפקידים כמו הדרכה,הסברה בקבוצה,כל מה שקשור להעברה פרונטלית מלחיץ אותי אני ממש בבעיה וזקוקה רק לעיצה אובייקטיבית. אני תמיד מרגישה שאיני אינטיליגנטית ושהסביבה עויינת ולכן אני מנסה להתרחק מהתחושות הללו אך אין עבודה ללא אנשים אלא אם הייתי יכולה לעבוד עבודה פיסית. למה יש לחברה כזו השפעה עליי?? למה אני לא מצליחה להתרכז רק בעצמי ולהיות חיובית יותר - להאמין קצת בעצמי? כואב לי על כך. תודה רבה