צריכה עצה

שלום רב, אני רוצה לשתף אתכם בבעיה שלי ואשמח לקבל תגובות בנושא. בן זוגי ביטל את חתונתנו המתוכננת לעוד כחודש ימים.(יצאנו שנתיים) תמצית סיבת הביטול נראית כתירוץ מזעזע, אשר הדהימה את כל מכריי. איכשהו במקום לומר "קיבלתי רגליים קרות" הוא העדיף לתאר את המצב באופן שבו אני האשמה, ואני הגורם לביטול החתונה. למרות שאני שמחה ע"כ שזה נעשה עכשיו ולא מאוחר יותר. אני פגועה ואיני מוצאת מנוחה, קשה לי לתפקד בעבודה ובכלל. המציאות הימיומית נראית לי כמו חלום רע שאני מקווה שייגמר בקרוב. אני מבולבלת, רגשות של אהבה-אכזבה-דיכאון-ריקנות. איך ממשיכים מכאן הלאה?

עדן, ליבי איתך. המצב שתיארת הינו לכל הדעות לא נעים ולא קל. מה שאת זקוקה לו באופן מיידי הוא אוזן קשבת ויד מכוונת (רצוי של פסיכותרפיסט מיומן) שיעזור לך לעלות שוב על הפסים הנכונים, לבנות מחדש את הביטחון העצמי שלך ולהחזיר לך את שמחת החיים והאופטימיות ואת האמון בעצמך ובאחרים. מה שיאפשר לך "לסגור עניין" כמו שאומרים ולהניח את הפרשה הזאת מאחורייך. נכון שזה קצת קשה במצבך הנוכחי, אבל בהחלט משימה אפשרית. את צריכה לראות את חצי הכוס המלאה ולהודות לגורלך שפשוט ניצלת ממצב הרבה יותר מלחיץ ומסובך. ובסך הכל הרווח כולו שלך - וההפסד כולו שלו. הזמן יעשה את שלו ויטשטש ויקהה את האירוע.

חמודה, מתוקה. יש מס' דברים שאת צריכה לחשוב עליהם בטרם את נכנסת לדיכאון מהמצב: 1. טוב שזה עכשיו ולא כאשר את עם תינוק בבית או תוך כדי בגידה .... 2. את לא אשמה במצב. הוא זה שקם והלך - שילך. 3. אם הוא מאשים אותך בדבר שאין לך אשמה בו נחשי מה הוא היה עושה כל החיים המשותפים שלכם??? תמיד את היית אשמה לאורך כל שנות הזוגיות בעתיד. 4. אין לי מושג מה גילך אבל אני מאמינה שאת בחורה צעירה, שאפתנית ומלאת אהבה להעניק לאדם הנכון ובזמן הנכון. אני גרושה עם ילד בן 3. מהיום שאני שהכרתי את בעלי אני תמיד הייתי אשמה בכל דבר שקרה או לא קרה לו בחיים. לבסוף לא מספיק שלא נתן לי כבוד ואהבה הוא גם בגד. היום אני מאושרת, מאוהבת ושמחה. בהצלחה מתוקה.