בעל דעתן ושתלטן

בעלי ואני מתנצחים די הרבה. במקרים של מחלוקת, הוא מרגיש שתמיד דעתו צריכה להתקבל, ולא דעתי. אם אני מוותרת אז הכל על מי מנוחות. אם אני מתעקשת, אז לא ניתן להתקדם לשום מקום כי הוא - לא מוותר. לדוגמא, תכננו ליסוע להורי בסוף השבוע, אך מאחר שאתמול ראינו אותם באופן לא מתוכנן, אז הוא הרשה לעצמו להניח, ללא תיאום איתי, שבסוף השבוע אין עוד טעם ליסוע אליהם, שהרי רק נפגשנו עימם זה עתה. לפיכך הוא תיאם עם אימו ואחיותיו שאנו נגיע אליהם בסוף השבוע. לאור ההתפתחוית הסכמתי לוותר וליסוע להוריו אך לא מיום חמישי בערב, אלא רק מיום שישי, כדי שאוכל לנצל את הבוקר של יום שישי. שוב הוא לא ויתר, ואף אמר לי "אל תבואי אם את לא רוצה", אני רואה את הורי לעיתים רחוקות וחשוב לי לבוא מיום חמישי. השיחה הסתיימה ללא "הכרעה", כי "לא התחשק לו לריב על הבוקר"... בקיצור תמיד הנימוקים שלו והצרכים שלו חשובים יותר משלי (לדעתו). אציין כי אנו נוהגים לבוא להורים ביחד לסופי שבוע (משפחות דתיות), וזה מאוד מאוד יבלוט אם לא אבוא. אם אענה ל"אתגר", דהיינו לרעיון שלו שלא לבוא, זה ממש "הכרזת מלחמה". שאלתי היא באופן כללי- חוסר הגמישות שלו מפריעה. איך אפשר לשנות זאת?? ובאופן ספציפי- האם עלי להתעקש ולו במחיר של "פיצוץ"..? תודה.

תודה על תשובתך. האם תוכל להפנותינו לחומר קריאה בנושא ניצול "פיצול" להבניית...? תודה